לימוד קדשים קודם לשאר הלכות שאינן מצויות
כתב הסמ"ג (עשין הקדמה), יש מהמון העם שאומרין מה לנו ולמצות סדר קדשים, וכל שכן למצות סדר זרעים ולמצות סדר טהרות, שאינם נוהגים בזמן הזה. וכתב שאל יאמר אדם כן, כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לדעת את יסודותיהם אף על פי שאינם צריכים ונוהגים עתה, שעל כל המצות נצטוינו 'ולמדתם אותם' (דברים יא יט). ונאמר (ויקרא כב לא) 'ושמרתם מצותי ועשיתם אותם', הא למדת שהשמירה והעשייה שני דברים הם, כי אין שמירה אלא בלב כמו שאמרו רבותינו (הו"ד ברש"י ויקרא כב לא) 'ושמרתם' זו המשנה 'ועשיתם' זו העשייה.
ויש אדם שילמוד כל ימיו ולא יוכל להשיג לדעת מצוה אחת בשלמות בעל פה, מחמת אורך הגמרא ופלפולה, שמצוה אחת מפוזרת בתלמוד במקומות רבים, והתורה הזהירה (דברים ו ז) 'ושננתם לבניך' שיהו מצות התורה מחודדים בפיך ובפי בניך כחרב שנון, שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד (עפ"י קידושין ל.), ולכן ראוי ללמוד את כל עיקרי המצות, אף אותם שאינם נוהגות בזמן הזה.
וכן פסק בשו"ע הרב (הל' ת"ת פ"ב ס"ט-יא), שעיקר לימודו של אדם יהיה בהלכות הצריכות, ובדברי אגדה ומוסר ללמדם ולשננם עד שיזכרם היטב, ואם יכול לקבוע לו שעה קטנה ללימוד אחר, שיספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה עד שיהיה ברור לו כאחותו, ראוי שיקבע שעה זו ללמוד פעם אחת כסדר את כל התלמודים בבלי וירושלמי ומכילתא וכו', ושאר ספרי חז"ל כולל כל ספרי המדרשים, שכל דבריהם הם תורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני. אבל אם יכול לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר, אז חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות, אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן, ויחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם. ומתוך ההלכות שאינן מצויות יש לו לעסוק תחילה בסדר קדשים, כמו שאמרו חכמים (מנחות קי.) שכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, ועל כן נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות, וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות, ואחר כך במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים, והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין, מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו, חוץ ממסכתות ברכות וחולין ונדה, שהם קודמים.
אמנם למעשה היה נהוג שלא היו לומדים בסדר קדשים, כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות בהקדמה לסדר קדשים, 'ראיתי לדבר דבר בחלקי הקרבנות, ואכלול מיניהם קודם שאתחיל לפרש הסדר הזה, ואשר הביאני לכך עם היות חילוקיהן דבר מבואר וכולן מפסוקי התורה ואי אפשר לחדש בהן ולא לדקדק, היות הענין הזה, רצוני לומר ענין הקרבנות כבר אבד בעוונותינו הרבים, ואין משגיחין בו אלא מעט מבני אדם, ואין זכרו מורגל אצל שום אדם ואפילו נשא ונתן בו, לפי שאין שום מעשה לקיים ההרגל, ואין שואל ואין דורש ואין מבקש על שום דבר מהן כל עיקר, עד שנשתוו בו החכם הגדול עם הסכל מן ההמון, ורוב התלמידים אינם יודעים מן הקרבנות אפילו מה שנאמר בהם פסוקים רבים'.
והחוזה מלובלין כתב בהסכמתו לספר צאן קדשים, נהירנא כד הוינא טליא היה לי תשוקה לעשות ספר פירוש על סדר קדשים, מפני שידוע גודל המצוה לעסוק בהלכות קדשים, כי כל העוסק בפרשת עולה וכו' כמו שאמרו 'זאת התורה לעולה' וגו' (ויקרא ז לז) כמאמר חז"ל, והסדר קדשים הוא כמו ספר החתום, ואינו מוגה כראוי כשאר גמרות שיש בהם גרסות ופרושים ממהרש"ל ז"ל ומהרש"א ז"ל ומהר"מ ז"ל, ומסתמא בספר קדשים לא עסקו בעיון עם תלמידים מפני שלא הוצרך כל כך לדורות. ורק מפני טירחת הציבור לא נתפנה לעשות זאת, אך ראוי לכל למדן לעסוק וללמוד סדר קדשים, ובזכות זה נזכה להקריב קרבנות בפועל.
והחפץ חיים האריך ועורר במעלת לימוד סדר קדשים, שעל ידי לימוד הלכות אלו מקרבים את הגאולה, ויסד כולל ללימוד מסכתות אלו, והאריך בזה במאמר תורה אור (פרקים י, יא). ובמבוא לאסיפת זקנים על קדשים. ובחפץ חיים על התורה (במדבר יב ד, מעשי למלך אות ד), ובהקדמות והסכמות לליקוטי הלכות זבחים. וכתב (מאמר צפית לישועה פ"ג) שמכלל חובת הצפייה לישועה ולביאת המשיח הוא, שכל מי שהוא בן תורה ובפרט כשהוא גם כן כהן, יקבע עת מעתותיו ללמוד עניני הקודש והמקדש, ובזה יהיה היכר שאנו מחכים ומצפים על התגלות כבודו בעולם, ונעבוד עבודתו בכל אשר יצונו. ומי שאין לו שהות ללמוד, או שאינו מוכשר לזה, ישתדל להחזיק בידי תלמידי חכמים העוסקים בהלכות קדשים.
וכתב (שם), הנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו, כי בימינו טרדות הזמן מרובות, ומשפט הקדימה להלכות הנוהגות בזמן הזה, אבל אשאלם, הלא יש כמה מסכתות אשר רובן אינן שייכות בזמננו למעשה, כמו רוב מסכת סנהדרין ומסכת מכות ורוב מסכת יבמות, ועוד כהנה אשר אין נוהגות בזמננו למעשה, ואף על פי כן לומדים אותן בעיון כיאות, ולמה יגרע חלק קדשים חלק הקרבנות מבית אלהינו מהמסכתות ההן. וגם משמע בגמרא, שסדר הזה היה נחשב בימי האמוראים ללימוד למעשה כמו שאר סדרים, והוא הכל מטעם שכתבנו, שכיון שהקב"ה מקבל הלימוד לקרבן כמו בזמן הבית, אין אנו יכולים לפטור עצמינו מלימוד הזה, כמו שלא היו יכולים לפטור מקרבן בזמן הבית, והביא מכמה מקומות שמוכח שסדר קדשים היו האמוראים לומדים כמו שאר סדרים, ומטעם זה סידרו רב אשי ורבינא בדורות הבאים גמרא על כל סדר קדשים, מה שלא עשו כן בזרעים ובטהרות, והיינו מטעם הנ"ל שלימוד קדשים נחשב לישראל כאילו מקריבין עוד הקרבנות. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (מנחות פי"ג מי"א) וזה לשונו, ואמרו חז"ל תלמידי חכמים העוסקים במלאכת עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהם, ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני אדם.
