ללמוד בתחילת הלילה או להשכים קום
ונחלקו הפוסקים אם יש לישון בחצי הראשון של הלילה ולהשכים קום בחצות וללמוד עד אור הבוקר.
וכן כתב במשנ"ב (סי' א סק"ט) על פי דעת הזוהר הקדוש והמקובלים, שעיקר זמן לימוד התורה בלילה הוא מחצות הלילה ואילך עד אחרי אשמורת הבוקר.
וכן כתב בבן איש חי (ש"א וישלח אות ב). ועכ"פ כתב בשו"ע הרב (או"ח מהדו"ת סי' א' ס"ג) שיקום קודם האשמורה השלישית.
וביעב"ץ (אבות פ"ג מי"ד) כתב, שאין שעה רצויה בכל היום להבין כל נעלם זולתי עת השחר.
אולם יש פוסקים החולקים, וסוברים שמוטב שילמד אדם עד חצות הלילה ואח"כ ילך לישון, וכן נקטו בערוגת הבושם (או"ח סי' א), ובדרכי חיים ושלום (סי' שלד), וכמו שכתב היעב"ץ בסידורו בית יעקב (סוף סדר הלילה) 'על הרוב זמן שכיבה שלנו אחר חצות הלילה'. ובארצות החיים (סי' א המאיר לארץ ס"ק לב) מבאר, שגם הנוהגים כן וממשיכים בלימודם בתחילת הלילה ומעט קודם חצות הלילה עושים תיקון חצות, והולכים לישון אח"כ, יש להם את המעלה המבוארת בכתבי האריז"ל על העושים תיקון חצות ונשארים ללמוד אחר חצות. ובשבט הלוי (שו"ת ח"ו סי' א) כתב שבישיבות הקדושות יש להרגיל את הבחורים לילך לישון מוקדם ולהשכים קום.
ובבן איש חי (שם אות א) כתב, שאף על פי שכל הלילה הוא זמן השינה, מכל מקום יותר טוב שתהיה השינה בחצי הראשון של הלילה ולא בחצי השני. ויש בזה תועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף, והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות, ורופא אחד מובהק כתב, משעה שביעית מן הלילה עד הצהרים, ידמה לימי העליה, ומן הצהרים עד הערב, ידמה לימי העמידה, ומן הערב עד סוף שעה ששית מן הלילה ידמה לימי הירידה, על כן הנעור בתחילת הלילה שהוא חצי הראשון, וישן בחצי השני, דומה למי שעוסק בימי הירידה, ונח בימי העליה. והביא מספר רוח חיים (דף צ) שכתב בשם חכם אחד מפורסם, קדימת השכיבה בערב, והשכמת היקיצה בבוקר, מסבבים לאדם בריאות חכמה ועוז, וגם הנשים העוסקות תמיד במלאכה איזה שעות בלילה, טוב שירגילו עצמן לישון בתחילת הלילה, ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתוב 'ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה' (משלי לא טו).
