לתת לגוי מזוזה פסולה
הרמ"א (יו"ד סי' רצא ס"ב) הביא מתשובות מהרי"ל, שעובד כוכבים שביקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקובעה בפתחו, אסור ליתנו לו. וכתב שמכל מקום במקום שיש לחוש משום איבה שירע לישראל משום זה, מותר. ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קפד) דן באופן שמשכיר דירתו לנכרי, ורוצה הנכרי לקבוע מזוזה, שכל החשש הוא שייצא העובד כוכבים מן הדירה כי אינו נותן לו לקבוע מזוזה, ויפסיד על ידי כך דמי שכירותו, אם הוא בגדר שירע לישראל ומותר, או שהוא רק מניעת ריוח ולא נתיר בשביל כך. עיי"ש שהאריך בזה, וכתב שם על מה ששאלוהו אולי יקבע לו
מזוזה פסולה, שפשוט שאסור, וכשמואל בסוגייתנו שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת נכרי. והרי מה שהנכרי מבקש ממנו מזוזה, הוא בשביל לקבוע בפתחו כמו שעושין ישראל משום שמירה, ואם כן כוונתו ודאי למזוזה כשירה.
והביא מהירושלמי (פאה פ"א ה"א), שרבי שלח ליה לארטבן מזוזה, וארטבן היה נכרי. והביא ראיה מכאן שאם ידוע שהנכרי לא יבזה את המזוזה מותר ליתן לו מעיקר הדין, אף שיש לחוש שיבזוהו יורשיו לאחר מיתתו, ואף שמעיקר הדין ראוי להחמיר כמו שכתב המהרי"ל, יש לומר שהיה לרבי צורך גדול בזה. אמנם בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קנח אות א) הביא מהפני משה (שם) שארטבן יהודי היה ובודק מזוזות, וכן הוכיח מהבה"ג (סוף הלכות מזוזה), ולפי זה עיקר הקושיא אינה, עיי"ש שהאריך בדברי הרמ"א.
