מאימתי מתחייבים במצות מחצית השקל קודם פורים
בחתם סופר (שו"ת, או"ח סי' קמג) נשאל, שהנה בסוגייתנו הובא דעת רבן יוחנן בן זכאי שהכהנים ג"כ חייבים במצות מחצית השקל. וביאר רש"י (ד"ה שאינו) סברתו, שאף שנאמר בתורה (שמות ל יג) 'זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל', והרי הכהנים לא נפקדו בתוך בני ישראל, כוונת התורה שכל ה'ראוי' להפקד חייב במצוה זו, דהיינו שרק מבן עשרים שנה ומעלה מתחייבים במצוה זו, אבל לאו דווקא מי שנפקד בפועל, ולכך גם הכהנים משהגיעו לעשרים שנה נתחייבו במצוה זו.
אך לעיל (כא: ד"ה כל כהן שאינו) ביאר רש"י מטעם אחר, שכל העובר היינו כל מי שעבר בים סוף, שכל אלו שעברו את הים חייבים במחצית השקל, ולכך גם הכהנים חייבים שגם הם עברו את הים. ולכאורה נראה שהם שני פירושים סותרים [והעיר בזה בגליון הש"ס (לעיל כא:)].
וכתב החת"ס ליישב, שגם רש"י לעיל מודה לדברי רש"י בסוגייתנו, אלא ששם ביאר רק את התיבות 'כל העובר', שכוונת התורה שכל מי שעבר בים סוף נתחייב במחצית השקל, ועדיין קשה מדוע כתבה התורה 'על הפקודים', שנראה שרק מי שנמנה עם כלל ישראל נתחייב, וזה ביאר רש"י שמשעה שראוי להימנות על הפקודים חייב במחצית השקל דהיינו מבן עשרים.
אולם בתוספות (לעיל כא: ד"ה כל) כתבו, שמה שאמרה התורה 'על הפקודים' היינו לענין תרומת אדנים שתרומה זו לא נתנו רק ישראלים, אבל הכהנים והלוים שלא נמנו עם הפקודים לא נתנו תרומה זו, אבל תרומת הקרבנות דהיינו מחצית השקל נתחייבו כל ישראל אף הכהנים, ועל תרומה זו אמרה תורה כל מי שעבר בים סוף. והתוספות ודאי חולקים על רש"י בסוגייתנו.
והנה הרמ"א (או"ח סי' תרצד ס"א) כתב, שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר, ואין חייב ליתנו רק מי שהוא בן עשרים ולמעלה. אך המגן אברהם (סק"ג) כתב שדבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים, שדעת הר"ע מברטנורא (שקלים פ"א מ"ג ד"ה וקטנים) שאכן עד עשרים שנה אין חיוב ליתן מחצית השקל, אך בתוספות יו"ט (שם פ"א מ"ד ד"ה כל כהן שאינו) כתב, שדעת הפוסקים שבן י"ג גם חייב במצות מחצית השקל.
וכתב החתם סופר, שמחלוקת הפוסקים זו תלויה במחלוקת רש"י ותוספות בסוגייתנו, שלדעת רש"י אין חיוב ליתן קודם עשרים כיון שעדיין אינו ראוי לבוא לעבור על הפקודים, אך לדעת התוספות שרק בתרומת אדנים נאמר 'על הפקודים', אבל בתרומת הקרבנות גם מי שאינו נמנה נתחייב, הוא הדין שגם מבן י"ג מתחייבים במחצית השקל.
ובאליה רבא (סי' תרפו סק"ד, הו"ד במשנ"ב סי' תרצד סק"ה) כתב, שמכל מקום כל זה לעיקר הדין, אך המנהג הוא ליתן אפילו בעד בניו הקטנים ואשה מעוברת בעד ולדה, שנאמר 'כל העובר'.
