מדוע מפסיקים בהלל באמצע פרשה
במשנתנו מבואר שבראש חודש היו מביאים שעיר חטאת, ובלבוש (או"ח סי' תכב ס"ג) כתב, שקרבן ראש חודש מכפר על התינוקות שלא תיפול אסכרה עליהם, וכתב במטה משה (סי' תקכד) שזה מה שאומרים בתפילה 'זמן כפרה לכל תולדותם', שראש חודש הוא זמן כפרה על התולדות, התינוקות. וכתב הלבוש שמטעם זה מדלגים בהלל בראש חודש, שכיון שראש חודש הוא יום סליחה וכפרה על התינוקות הוא דומה קצת לראש השנה ויום הכיפורים שהם ימי דין ואין אומרים בהם הלל, לכך אין אומרים בו שירה גמורה.
בשפת אמת (תענית כח: ד"ה בתוס') העיר על המנהג לדלג בהלל באמצע המזמורים, [ומחלקים מזמורים שהם שלמים בתהלים], שהרי כל פרשה שלא פסק בה משה רבינו, אין אנו מפסיקים בה (ברכות יב:), והוא הדין בכתובים (עי' מג"א סי' נא סק"ט, סי' תכב סק"ז), והיו יכולים להתקין שידלגו פרק שלם. ובתפארת צבי (שו"ת סי' יד) כתב ליישב, שאסרו רק להפסיק אחר שהתחילו את הפרשה, אבל להתחיל מאמצע המזמור מותר. ובדברי יהושע (שו"ת ח"ב סי' יח) כתב לתרץ על פי זה כמה מנהגים.
והנה בברכות (שם) אכן הובא כל 'פרשה' דפסקה [שהפסיק בה] משה רבינו פסקינן [מותר להפסיק בה], דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן, אולם במסכת מגילה (כד.) ובתענית (כז:) אמרו בגמרא כל 'פסוקי' דלא פסקיה וכו', דהיינו שרק באמצע פסוק אין להפסיק, אבל באמצע פרשה מותר להפסיק. אך בביאור הגר"א (או"ח סי' סה ס"ג) כתב לענין הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קורין קריאת שמע, שצריך מן הדין לקרוא עמהם כל הפרשה, וכתב בדעת תורה (שם ס"ב) שהוא מטעם שכל פרשה שלא פסק בה משה רבינו אין מפסיקים בה, וכגירסת הגמרא בברכות. [אך מפשטות דברי הגר"א וכן נראה מהמשנה ברורה (שם סק"י), שדעת הגר"א שצריך לקרוא עמהם כל הפרשיות של קריאת שמע, ומטעם שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים].
ובערוגת הבושם (שו"ת או"ח סי' כב) נשאל בענין סתירת הסוגיות, אם יש איסור להפסיק באמצע פרשה או שרק באמצע פסוק יש איסור, וכתב ליישב, שמעיקר הדין אין איסור להפסיק כי אם באמצע פסוק, אך מכיון שאין אנו בקיאים בחלוקת הפסוקים כראוי (עי' קידושין ל.), לכך אנו חוששים להפסיק באמצע פרשה שמא נפסיק באמצע פסוק, ועל פי זה כתב למעשה שכאשר עושים הוספות בקריאת התורה צריך להיזהר להפסיק דווקא במקום פרשה פתוחה או סתומה, שאין להפסיק באמצע פרשה כמובא בברכות (שם), ומה שמפסיקים לז' קרואים גם שלא בסוף פרשה, היינו משום שבקיאים שהפסקות אלו אינם באמצע פסוק. והמהרש"ם (שו"ת ח"ג סי' שנט) כתב בשם הגר"ח ברלין שפרשה היינו ענין, ולכן במקום שהמשך הפרשה הוא ענין אחר מותר להפסיק.
ובדברי חיים (שו"ת יו"ד ח"ב סי' ס) כתב לענין הפסק בכתובים, שיש בזה מבוכה גדולה בין הפוסקים, שבגמרא משמע שאין לפסוק פרשה ולא פסוק, ומצינו כמה פעמים שאנו מפסיקים, והרבה תירוצים נאמרו, ואין זה כלל ברור והנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים המה (ירושלמי שבת פ"ט ה"א), ואם ההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג.
