מצה עשירה בפסח, בלילה הראשון ובשאר ימי החג

בגמרא בפסחים (לה.) מבואר, שעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבים על חימוצה כרת, לפי שמי פירות אינן מחמיצין. ונלמד כן ממה שנאמר (דברים טז ג) 'לא תאכל עליו חמץ', והיינו שדברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו במצה, חייבים על חימוצו כרת, ודברים שאינו יוצא בהם ידי חובת מצה פטורים על חימוצו, ועיסה כזו מכיון שהיא מצה עשירה אין יוצאים בה ידי חובת מצה, ואין חייבים על חימוצה כרת. והטעם שאין יוצאים ידי חובת מצה במצה עשירה, כתב רש"י (שם ד"ה מצה), משום שנאמר בתורה (שם) 'לחם עוני', וזה שיש בו יין וכדומה אינו לחם עוני. 

וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תסב ס"א), שמי פירות אינם מחמיצים, לפיכך מותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות, אולם אינו יוצא בה ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון, מפני שהיא מצה עשירה, ונאמר 'לחם עוני' ולא מצה עשירה. וכתב במשנה ברורה (סק"ב), שאם היו מעט מים ביחד עם המי פירות, הרי זה מחמיץ.

וכתב בכנסת הגדולה (שו"ת, סי' סב), שכשרוצים ללוש מצה עשירה בכדי שלא יבוא הבצק לידי חימוץ, נזהרו שלא יגיעו מים לבצק, לפיכך נזהרו בין לישה ללישה שלא לשטוף את הקערה במים אלא ביין, משום שאם ישטפוה במים יש לחשוש שמא תישאר טיפת מים, וכשיבוא ללוש את העיסה ביין נמצא שהמי פירות נילושו ביחד עם מים, ומחמיצים. אולם הביא שהמנהג בעיר קושטא שלא להקפיד על כך, ושוטפים הקערה של הלישה במים, ואין פוצה פה ומצפצף. והצדיק הכנסת הגדולה מנהג זה, משום שמאחר וגוררה ומנקרה יפה יפה, ומעביר עליה בגד לנקותה, ואחר כך שוטפה במים ומנגבה יפה, ומניחה בחמה או באויר לייבשה, בודאי שלא נשאר בה שום לחות. ואף אם נשאר בה לחות מועטה, אין חשש בזה, לפי שמה שאמרו שמי פירות עם מים מחמיצין, היינו כשהמים בעין, אך מים שאינם בעין כמו בזו העריבה שנתייבשה ורק לחה מחמת המים שנתנו בה קודם, אין לחוש בזה. ומיהו ירא שמים יזהר לנגבה יפה, ואם מדיחה ביין גם ברוך יהיה, שהרי ביין אין כל חשש, לפי שהוא מי פירות, ומי פירות אין מחמיצים.

ובברכי יוסף (או"ח סי' תנט סק"ב), הביא את דברי כנה"ג, וכתב שמנהג ארץ ישראל פשוט להדיחם ביין. ובספר שער המפקד (מנהגי ירושלים, הלכות פסח ועומר ס"ז) כתב בשם הברכי יוסף הנ"ל, שהמנהג לרחוץ ביין דווקא. והעיר בנהר פקוד (שם), שמלשון הברכי יוסף משמע שאין היין מעכב, אלא הוא רק הידור, ומדוע בשער המפקד כתב שהוא ביין דווקא, שמשמע מזה שהוא לעיכובא. והסיק, שאין זה מעכב, אלא שמנהג ירושלים לעשות כמהדרין מן המהדרין ביין, אך בודאי אינו מעכב. ולכן מי שאין ידו משגת ואין לו יין בריוח, ומדיחה במים ומנגבה היטב ומניחה בחמה להתייבש, אינו מעכב ואין בכך כלום.

אף שהבאנו שאין יוצאים ידי חובת מצה בליל פסח במצה עשירה, מכל מקום כתבו המהר"ל (גבורות ה' פמ"ח) והב"ח (או"ח סי' תעא ד"ה ומ"ש ומהו), שבדיעבד יוצאים ידי חובת מצה גם במצה עשירה, אם יש בה מעט מים, מכיון שהיא יכולה לבוא לידי חימוץ, וכל שיכולה לבוא לידי חימוץ יוצאים בה ידי חובה. והביא המהר"ל ראיה לכך שיוצאים בה בדיעבד, שהרי נאמר (שמות יב כ) 'תאכלו מצות', ומצה עשירה גם נקראת 'מצה', שהרי כל המנחות באות מצה, והרי הם היו נילושות בשמן כמבואר בסוגייתנו. ולכן, באופן שאין לו מצה אלא רק מצה עשירה, לכל הפחות יאכל את המצה עשירה, ואף שלא יקיים במצה זו מצות לחם עוני, מכל מקום מצות מצה יקיים.

אולם בבית שערים (שו"ת, או"ח סי' רכה) דחה את ראיית המהר"ל, שהרי אינו דומה למנחות, לפי שבמנחות לא נאמר לחם 'עוני', ואם כן אף שמצאנו שלגבי מנחות הם נקראים 'מצה', מכל מקום אינם לחם עוני, ומנין לומר שיוצאים בהם ידי חובה בפסח שנאמר בו 'לחם עוני' (דברים טז ג). וכתב, שיתכן שסבר המהר"ל שאם מה שאינו לחם עוני לא נקרא מצה כלל, גם לגבי מנחות יהיה פסול לפי שאינו נקרא מצה, ומכיון שלגבי מנחות הוא כשר על כרחך שיש עליו שם מצה אף שאינו לחם עוני. ועל כל פנים, לענין מצה של פסח נאמר דין נוסף, שצריך שתהיה המצה לחם עוני, ואם היא מצה עשירה ביטל את מצות הלחם עוני, אך קיים את מצות אכילת מצה.

וכתב במועדים וזמנים (ח"ו סי' קעה), שאף בשאר ימי הפסח אין מעלה כל כך למצה עשירה. שהרי לכאורה יש לשאול, מדוע לא נהגו ישראל לאפות מצה עשירה לשאר ימי הפסח, שהרי בכך הוא מציל את עצמו מספק חמץ, שבמצה רגילה יש חשש שמא החמיצה, אולם מצה עשירה בודאי לא החמיצה, ומדוע לא יאכל מצה עשירה בכל ימות הפסח לקיים מצות אכילת מצה בכל שבעת ימי החג, כמו שכתב הגר"א (הו"ד במשנה ברורה סי' תעה ס"ק מה, וכבר נמצא כן בחזקוני שמות יב יח), שבכל ימות החג יש מצוה בכל כזית מצה שאוכל. ויישב, שמכיון שאינו יוצא במצה עשירה ידי חובה בלילה הראשון, אף אינו מקיים בה מצוה כל שבעה. לפיכך נזהרו ישראל שלא לאפות מצה עשירה אפילו לשאר ימי הפסח, משום שאם יאכלוה בפסח נמצא שיבטלו את מצות האכילה בשאר ימי החג, לדעת הגר"א. ולכן אם אוכלים מצות בשאר ימי הפסח, אוכלים דווקא מצות רגילות שהם לחם עוני, ובזה יקיימו לדעת הגר"א מצוה בשאר ימות הפסח.