נדרה להדליק נרות קטנים ורוצה להחליף לפחות וגדולים
בשו"ת עצי חיים (או"ח סי' כב) נשאל בדבר אשה שהיתה רגילה להדליק בכל שבת כ"ו נרות, וכיון שהיתה דחוקה במעות ולא השיגה ידה להדליק נרות גדולים היתה מדליקה נרות קטנים, ונפשה בשאלתה שכיון שבבואה לסעודה לאכול נכבים הנרות מחמת קטנותם, מבקשת היא לגרוע ממנין הנרות ולהדליק תמורתם נרות גדולים, שישוו במשקלם לנרות שהדליקה עד עכשיו.
וכתב, שלכאורה יש ללמוד דין זה מסוגייתנו, ששנינו שהנודר להביא שני שוורים אלו עולה, ונפל בהם מום, לדעת תנא קמא יכול להביא בדמי שניהם שור אחד אחר, ורבי אוסר.
ובגמרא (ע"ב) ביארו טעמו של רבי, משום שחשוב כמי שנדר להביא קרבן גדול והביא קרבן קטן. ופירש רש"י (ד"ה גדול), שבכל מקום שנים חשובים מן האחד, אפילו כשהאחד גדול כמו השנים יחד. ומבואר שבמקום ששני קרבנות יחד שוים במחירם לקרבן אחד גדול, חשוב יותר להביא את השנים הקטנים מלהביא אחד גדול, ואם כן לדעת רבי יש לומר שחשוב יותר להרבות בנרות קטנים מלהדליק נרות גדולים מועטים. ותנא קמא שחולק על רבי, סובר שכיון שנפל מום בשוורים אלו נסתלק נדרו, ולכן יכול להביא שור אחד גדול, אך בעיקר הדין מודה הוא לרבי ששני קרבנות קטנים חשובים יותר מקרבן אחד גדול.
אך כתב שיש לדחות ראיה זו, שבקרבנות מקיים את המצוה בקרבנות הקטנים ובקרבן הגדול בשוה, אבל בנרות שבת אם תדליק בנרות הקטנים לא יהיו נרות דולקים בשעת הסעודה, ובשעה זו אינה מקיימת שום מצוה בנרות, ואם כן מסתבר יותר שהנר הגדול חשוב יותר מהנרות הקודמים, שבו יכולה היא לקיים את המצוה בזמן שלא היתה יכולה לקיימה בנרות הקטנים, ומה גם ששעה זו היא שעת הסעודה שצריך שיהיו נרות דולקים בה משום שלום ביתו (שבת כג:), ואפילו אם יהיה נר אחד דולק מ"מ יש הנאה יותר ועונג שבת אם יהיה אורה הרבה כמבואר בשו"ע (או"ח סי' רסג ס"ח). וכתב, שיש לדון בזה בנידון שדנו האחרונים במי שנזדמנו לו שני אופנים לקיים מצוה, האחת היא לקיימה מיד אך בפחות הידור, והשנית היא להמתין ולקיימה אחר כך ואז יוכל לקיימה ביותר הידור [נתבאר בפניני הלכה זבחים (נא.)]. ואף כאן אם ידליק את הנרות הקטנים יקיים מצוה מיד ובפחות הידור, ואם ידליק בנרות גדולים יקיים מצוה לאחר זמן וביותר הידור. ועיי"ש עוד במה שצידד בזה.
ובשם ישראל (פעלדמאן, סי' ט סק"ב) נשאל בכיוצא בזה, באשה שהדליקה עד עתה כ"ז נרות, ורובם קטנים ועשו ריח רע בביתה, ולכן רצונה לשנות להדליק נרות גדולים במספר פחות שיחזיקו כמשקל כ"ז הנרות הקטנים. וציין לדברי העצי חיים, וכתב שבנידון זה כיון שאין מדליקים בעטרן מפני שיש לו ריח רע (שו"ע או"ח סי' רסד ס"ג), אף על פי שנרות הקטנים שלנו אינם בכלל כיון שאין ריחם רע ביותר כמו עטרן, מכל מקום יש לצרף סברא זו ולומר שתדליק בנרות הגדולים, שהרי מצוה לעשות נרות גדולים ארוכים שידלקו עד אחרי הסעודה, כמו שכתב המגן אברהם (סי' רסג ס"ק טז) ובלבושי שרד (שם), ולכן מותר לשנות. וליתר שאת תישאל על נדרה ויתירו לה. וע"ע במה שכתבו בזה בבנין צבי (ח"ב סי' פד) ובשרגא המאיר (ח"ב סי' עד) ובספר כבוד השבת (עמוד תכ).
