ניגון המסעות בקריאת התורה
בסוגייתנו דרש ר' יצחק את הכתוב (במדבר י לה) 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך', שדברים אלו אמר משה, וישראל מה אמרו, 'רוני רוני השיטה, התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים'.
בספר עלה יונה (עמוד שח) כתב, שמנהג אשכנז לשיר בניגון שמחה פרשת המסעות בפרשת מסעי וסדר המחנות שבפרשת בהעלותך, וכתב שנראה שמקורו ממה שהובאה בסוגייתנו השירה המפורסמת במסורת, שירת 'רוני רוני השיטה', שהיו ישראל משוררים בעת המסעות, וכל מסע ומסע היה בשמחה ושירה, ומכאן מקור לקרוא בניגון שמחה את פרשת המסעות.
ובספר שאול בחיר ה' (עמוד ט) כתב ששמע מהמהר"ם שיק שאצל מורו החתם סופר לא היו נוהגים לקרוא סדר המסעות בקריאת התורה בניגון כפי שנהוג בהרבה מקומות, וביאר שבענין מסעות בני ישראל יש שתי דעות בראשונים, דעת רש"י שריבוי המסעות הוא לגנאי, כמבואר בדבריו בתחילת פרשת מסעי (במדבר לא א) שהקב"ה גזר על ישראל לטלטלם ולהניעם במדבר. ולדברי הרמב"ן ריבוי המסעות הוא לשבח, שכתב שמאותות התורה ונפלאותיה העצומות היא עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ואמרה התורה (דברים כט ה) 'לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם', וכל אלה אותות הם במעשה נס נראות לעין. נמצא שלדברי רש"י אין לנגן בקריאת המסעות, כיון שאין בהם שבח, ולדברי הרמב"ן יש לשיר בהם. והמהר"ם שי"ק תמה שהלא החת"ס תמיד חיבב את דעת הרמב"ן, ולמד כל ימיו חומש רש"י עם פי' הרמב"ן, וגם ביקש מתלמידיו תמיד ללמוד חומש רש"י עם הרמב"ן, ואלו הבחורים שידע עליהם שהם לומדים פי' הרמב"ן הוא חיבב וקירב מאד, וידוע שהחתם סופר היתה לו ניצוץ נשמת הרמב"ן, ולאחר כל זה בענין המסעות כנראה הכריע החתם סופר שלא כהרמב"ן אלא כרש"י, ולכן לא קראו אצלו המסעות בניגון כנהוג. אך לא הרהיב עוז בנפשו למה בענין זה לא נהג על פי ביאורו במסעות.
