ספרים בארון קודש ותחפושת בקיטל

בגמרא הובאה מחלוקת חכמים ורבי דוסא בדינם של הבגדים שלבש הכהן הגדול. חכמים אומרים שטעונים גניזה, ולמדו כן ממה שנאמר (ויקרא טז כג) על הבגדים שלבש הכהן הגדול ביום הכפורים 'והניחם שם', מלמד שטעונים גניזה. ורבי דוסא חולק וסובר שמותרות הן לכהן הדיוט, והפסוק בא ללמד רק שלא ילבשם הכהן הגדול ביום כיפורים אחר. ובגמרא (יומא יב:) הקשו על ר' דוסא, שבגדים שהשתמשת בהם קדושה חמורה איך תשמש בהם קדושה קלה. ומסוגיא זו דנו הפוסקים לענין הורדת דבר מקדושה חמורה לקדושה קלה וכמו שיבואר.

כתב הט"ז (או"ח סי' קנד סק"ז), שאם עשו ארון קטן לספר תורה כדי שישמש לו בדרך עראי עד שיעשו ארון גדול וקבוע, כגון בהרבה מקומות בעוונותנו הרבים שנחרבו הבתי כנסיות על ידי הריקים ימ"ש [בגזירות ת"ח ות"ט], ובחזרתם עשו ארון קטן לספר תורה לאיזה זמן עד כי ירחיב ה' גבול ישראל לעשות ארון הקודש כראוי, ואחר כך עשו ארון גדול לקביעות, מותר להניח בארון הקטן שאר ספרי קודש שאינם ספרי תורה. שמה שאסרו להשתמש לקדושה קלה בדבר שהשתמשו בו לקדושה חמורה ממנו, זהו דווקא כשהכלי ראוי עדיין לקדושה החמורה, ולכן הדין הוא שישתמשו בו לקדושה החמורה. אבל במקום שלא ישתמשו בו עוד לקדושה החמורה, כגון באותן קהילות שלא יחזרו להניח ספרי תורה בארון הקטן אחרי שכבר בנו את הארון הגדול, ואם לא ישתמשו בארון הקטן לשאר ספרים יעמוד הארון ריק בלי שום תשמיש, עדיף להשתמש בו על כל פנים לקדושה קלה, מלהניחו בלי תשמיש קדושה כלל.

ובחידושי בכור שור (מגילה כו:) הקשה על הט"ז מסוגיא זו, שמבואר שחכמים חלקו על ר' דוסא והקשו עליו מתוך דין זה שאין להשתמש לקדושה קלה בדבר שהשתמשו בו לקדושה חמורה, והרי גם ר' דוסא סובר שאין לכהן גדול להשתמש בבגדים אלו ליום הכפורים שבשנה האחרת, ואם כן אין בגדים אלו עומדים עוד לקדושה חמורה של בגדי כהונה, ובאופן זה הרי מותר להורידם לקדושה קלה לדעת הט"ז, ומה הקשו בגמרא על ר' דוסא.

באבני זכרון (שו"ת ח"ב סי' צט אות ד) תירץ דעת הט"ז, וחילק בין דבר הראוי לקדושה קלה בלי שום שינוי לדבר שצריך לשנותו כדי שיהיה ראוי לקדושה הקלה. וכתב שדברי הט"ז הם דווקא בארון שאפשר להניח בו שאר ספרים כמות שהוא, בלי שום שינוי ותיקון. אבל אם היו צריכים לשנות את הארון כדי שיוכלו להניח בו ספרים, יודה הט"ז שאסור לשנותו ובזה להורידו מקדושתו הקודמת לקדושה קלה, ועדיף להשאירו ריקם בלי שימוש, כיון שכמות שהוא עכשיו אינו ראוי לשום תשמיש קדושה, ויש להניחו כך בלי פעולה. ובזה תירץ קושיית הבכור שור, כיון שלדעת חכמים החולקים על ר' דוסא האבנט שלובש הכהן הגדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, ואם כן אי אפשר לכהן הדיוט להשתמש בבגדי כהן גדול כמות שהם, וצריך לעשות פעולה ולהוסיף עליהם אבנט. וכיון שכן אמרו חכמים שאין להוריד את הבגדים מקדושה חמורה לקדושה קלה, כיון שבמקום שבלי עשיית פעולה לא יהיה הדבר ראוי לקדושה קלה, משאירים אותו כמות שהוא, ואין עושים שום פעולה להתאימו לקדושה הקלה.

בחשוקי חמד (יומא כג:) דן אם מותר לקחת קיטל בפורים ולהתחפש בו, כגון ילד הרוצה להתחפש לכהן גדול הלובש בגדי לבן. ולכאורה יש בזה חשש איסור, שהרי בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה אי אפשר שתשתמש בהן קדושה קלה, וכמבואר, וכך גם בעניננו קיטל זה משמש לתפילה בימים הנוראים ויש בו קדושה ואסור להכנס בו לבית הכסא, כמבואר במשנה ברורה (סי' תרי ס״ק יח), איך יתכן שקיטל זה ישמש גם תחפושת לפורים. ואמנם אין זו תחפושת של קלות ראש, אבל גם קדושתה קלה מקדושת קיטל הדומה לטלית.

אך כתב שיש קצת לחלק ולומר שאין זה דומה לבגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה, שלא ישתמש בהם קדושה קלה, שדווקא לקדושה קלה שהיא מאותו מין של קדושה, אלא שקל ממנו, הרי זה בזיון ואסור. מה שאין כן תחפושת שאינה קדושה כלל, והשימוש של תחפושת הוא סוג אחר של שימוש, לכן אין בדבר בזיון ואין לאסור. ועוד יש לחלק בין בגדי כהונה שהם תשמיש קדושה, לבין קיטל שהוא רק תשמיש מצוה כמו שופר, ואין קדושתו חמורה כל כך מתחילה, ואפשר שבזה לא נאסר להשתמש בתשמיש אחר כל שאינו דרך בזיון.