ענין בהולכת התינוק לברית [קוואטר], ועמידה בפניו

מנהג ישראל להוליך את התינוק בן שמונת הימים לברית המילה על ידי אנשים רבים, המכונים 'קוואטער'. בטעם מנהג זה כתב באוצר כל מנהגי ישרון (תרע"ו, עמ' ), שהוא משום שכבוד המצוה הוא שיעסקו בה אנשים רבים, ולכן גם בהבאת התינוק לברית מילה כבוד המצוה הוא שיעסקו בו אנשים רבים, כמנהג הקוואטר. ויש מהאחרונים שנתנו טעם אחר למנהג הקוואטר, וביארו שהוא משום ברוב עם הדרת מלך, שישתתפו אנשים רבים בקיום המצוה של הבאת התינוק למול, ולא משום כבוד המצוה אלא משום קיום המצוה על ידי המביאים (שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קעז, ועוד).

ולפי זה העיר בעל המנחת שלמה (בהסכמתו לספר אוצר הברית), שיש להקפיד שאכן האנשים הרבים העוסקים בהבאת התינוק יעסקו כולם בהבאתו וקירובו לברית המילה, ולא שסתם יעבירו מיד ליד ולא יקרבוהו לברית כלל. אך לטעם הנזכר של כבוד המצוה מבואר שגם על ידי הנחה על האדם כמעשה איצטבא בלבד בלי שיקרבו כלום, גם יש בדבר משום כבוד המצוה, ואין צריך דווקא שיקרב הקוואטר את התינוק לברית.

ודנו האחרונים אם יש מצוה בהבאת התינוק למילה, שהנה הרע"ב (ביכורים פ"ג מ"ג ד"ה וכל) כתב, שכיון שחביבה מצוה בשעתה צריך לעמוד בפני עושי מצוה, ומטעם זה עומדים מפני נושאי התינוק לברית מילה. ובשיירי כנסת הגדולה (יו"ד סי' רסה הגב"י אות ב) כתב, שנוהגים לעמוד מפני הנושא את התינוק לברית מילה, והטעם מפני שעוסק במצוה, וכמו שכתב רבינו עובדיה בפירוש המשנה וכנ"ל, וכן נוהגים בקושטא. ובבואי לעיר טיריא ראיתי נוהגים שלא לקום והנהגתים לקום.

והקשה בתוספות אנשי שם (בכורים שם) בשם השושנים לדוד, למה כתב הרע"ב שמוליכי התינוק מקיימים מצוה, והרי כשמוליכים את התינוק למילה עדיין אין עוסקים במצוה, ואינה אלא הכנה למצות מילה, ומנין לנו שצריכים לעמוד גם בפני העוסקים בהכנה למצוה. וצידד שאפשר שיש בזה משום שכר פסיעות, ומכל מקום לא מצא בפוסקים כן. והביא בשם המרדכי (שבת פי"ט רמז תכב) שכתב, שמהר"ם מרוטנבורג היה עומד בשעת 'שמלין' התינוק, והביא ראיה מן הפסוק (מלכים ב' כג ג) 'ויעמד כל העם בברית', וביאר בתוספות אנשי שם שאין משום כבוד העוסקים במצוה אלא משום כבוד המצוה עצמה.

ובפרי עץ חיים (סוף סי' נ) תירץ בדרך דרוש, על פי מה שכתב הרמ"א (יו"ד סי' רסה סי"א) שהסנדק הוא כמקטיר קטורת, ואם כן יש לומר שמי שמוליך ומביא התינוק הוא כמו מוליך הקטורת להקטרה, והולכת הקטורת יש לומר שהיא עבודה וכמו שכתב בחידושי רבינו חיים הלוי (תמידין ומוספין פ"ג ה"ד) שהולכת הקטורת לפני ולפנים ביום הכפורים מצינו בפירוש שהיא עבודה, ואף הולכת הקטורת בכל יום להיכל היא עבודה על כל פנים לפי דעת הרא"ש (תמיד פ"ה מ"ד). [אך בדעת הרמב"ם נקט הגר"ח שאין עבודה בהולכת הקטורת בכל יום]. וכיון שהולכת הקטורת היא חלק מהעבודה של הקטרתה, יש לומר שגם הולכת התינוק לברית נחשבת כחלק מקיום מצות מילה, ולכן צריך לקום לפני המוליך את התינוק למילה.

ובקרן אורה בסוגייתנו (ד"ה ואלו דברים) הביא ראיה שהולכת הקטורת חשובה עבודה, ממה ששנינו שהקטורת אין חייבים עליה משום פיגול, וקשה מה שייך כלל פיגול בקטורת, והרי פיגול אינו שייך אלא בד' עבודות, קמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה, ובקטורת אין שייכות עבודות אלו, ואם כן בהקטרתן אין שייך פיגול. וצריך לומר ששייך פיגול בהולכה, כשמוליך על מנת להקטיר למחר, ומוכח מכאן שהולכת הקטורת היא עבודה ולכן שייך בה פיגול.