עצה לאלו שאינם מספיקים לאכול האפיקומן קודם חצות
בסוגייתנו הובאה מחלוקת תנאים בסוף זמן אכילת קרבן פסח, דעת רבי אלעזר בן עזריה שסוף זמנו הוא בחצות, והדבר נלמד מן הכתוב (שמות יב יב) 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה' שהכה ה' כל בכור בחצות הלילה, וכמו כן נלמד שהאמור (שם ח) 'ואכלו את הבשר בלילה הזה' הכוונה עד חצות הלילה. אולם דעת רבי עקיבא שניתן לאכול את הפסח עד עלות השחר, עד השעה שבו יצאו בני ישראל ממצרים.
ובפסחים (קכ:) אמר רבא, אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לא יצא ידי חובה לדעת רבי אלעזר בן עזריה.
וכתבו התוספות בסוגייתנו (ד"ה ואיבעית) שההלכה כדעת רבי אלעזר בן עזריה, ועל כן יש להיזהר לאכול המצה בליל פסח קודם חצות, וכמו כן כתב השולחן ערוך (או"ח סי' תעז ס"א) שיזהר לאכול ממצת אפיקומן קודם חצות.
באבני נזר (שו"ת או"ח סי' שפא) כתב, שלכאורה יש לתמוה על דברי רבי אלעזר בן עזריה, שהרי מכת בכורות היתה ברגע חצות ממש, וכיצד ניתן ללמוד מכך שיש לאכול ולסיים את אכילת הפסח עד חצות, וביאר שצריך לומר שכיון שאי אפשר לאכול בחצות ממש, שהרי אין בו המשך זמן כלל והמעשה צריך המשך זמן, על כרחך הפירוש שבחצות יהיה כבר הבשר פסח נאכל, וכן במצה הנלמד מפסח, וכתב שבזה יש ליתן טעם לדין שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שאסור לאכול לאחר הפסח, ולהנ"ל יש לפרש כיון שהמצוה בהגיע חצות, אם כן צריך שיהיה בחצות טעם פסח בפיו, שלא יהיה כלה אכילת פסח מכל וכל, וכמו כן על כרחך שיהיה טעם מצה אז, וישאר אז רושם מהמצוה.
וכתב, על כן נראה לדינא שלרבי אלעזר בן עזריה שאין הפסח נאכל אלא עד חצות, והוא הדין מצה, שלאחר חצות כבר אין הדין שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ומותר לאכול, שודאי אין חיוב שישאר טעם פסח ומצה בפיו רק בזמן המצוה, ועל פי זה חידש, שיש עצה למי שרואה באמצע הסעודה שהוא קרוב לחצות, שיאכל כזית מצה שמורה על תנאי, שאם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה יהיה לשם אפיקומן וימתין עד לאחר חצות ויאכל סעודתו, ובסיום סעודתו יאכל שנית אפיקומן ויוצא לכל הדעות, אם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה שעד חצות יש לאכול, יוצא באפיקומן ראשון, ואחר חצות מותר לאכול דברים אחרים, ואם הלכה כרבי עקיבא שזמנו עד שיעלה עמוד השחר יוצא באפיקומן השני.
בעל האגרות משה (הו"ד בקובץ עם התורה מהדו"ב חוברת ז) הקשה על דברי האבני נזר מהמובא בסוגייתנו [באחד מתירוצי הגמרא], שגם לדעת רבי עקיבא יש לאכול את קרבן הפסח קודם חצות מתקנת חכמים, ואם כן העושה עצה זו לא יצא ידי חובה לדעת ר"ע, שהרי אם קיים מצות אפיקומן אסור לו לאכול אף לאחר חצות, שהרי מהתורה עדיין הוא זמן אכילת הפסח, ורק תקנת חכמים היא להחמיר שלא לאכול אחר חצות. והביא שכן כתב הרא"ש (פסחים פ"י סי' לח) שנכון להחמיר לאכול האפיקומן קודם חצות, משום שאפשר שגם ר"ע מודה שיש לאכול קודם חצות, משום תקנת חכמים להרחיק האדם מן העבירה.
והגרי"ז מבריסק (הו"ד בהגש"פ מבית לוי) שיבח את עצת האבני נזר, והוסיף, שאף בלא שיעשה תנאי מפורש אלא יעשה כן בלא תנאי יועיל הדבר.
ובמנחת יצחק (שו"ת ח"ט סי' מח) כתב, שעדיף לעשות זאת בלא תנאי, והקדים לבאר שכתב המגן אברהם (סי' תעז סק"ה) שאף על פי שאכל אחרי האפיקומן דברים אחרים יצא בדיעבד, ובמשנה ברורה (שם ס"ק יב) הוסיף לומר שאף באכל מצה באמצע הסעודה נחשב בדיעבד לשם אפיקומן אף על פי שלא כיון אז לשם זה עיי"ש, ואם כן אם אכל מצה שמורה תוך הסעודה קודם חצות, אף שאכל אחריה שאר דברים כבר יצא ידי חובת אפיקומן על כל פנים בדיעבד, ואם כן כבר לא נשאר עליו רק חובת לכתחילה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, וכן הדין אחרי מצה אפיקומן בזמן הזה, והטעם כדי שישאר בפיו טעם מצה, ויכול לתקן זאת באכילת כזית מצה לשם אפיקומן בגמר סעודה.
ולכן אם יעשה כעצת האבני נזר, אם יתנה לא יצא ידי חובה לדעת רבי עקיבא באכילת מצה הראשונה, שאף שמצות אינם צריכים כוונה בדיעבד, בכוונה להיפוך ודאי אינו יוצא, ואם כן שוב לר"ע שסובר שזמן אכילת מצה עד עלות השחר, אזי אם יאמר שאם הלכה כר"ע הרי הוא יוצא באפיקומן השני דהיינו אחר חצות, הוא היפוך כוונה, ואם כן באכילתו אחר חצות לא קיים המצוה לכתחילה, שגם לר"ע יש לאכול לכתחילה קודם חצות משום הרחקה כנ"ל, ולפני חצות לא קיים משום היפך כוונה, אבל אם יאכל הכזית בסתמא בלא תנאי, אם כן יצא ידי חובתו אף לכתחילה לכל הדעות, אף שאוכל אחרי חצות דברים אחרים, ורק אוכל בגמר סעודתו כזית אפיקומן עוד הפעם, שהרי לרבי אלעזר בן עזריה מותר לאכול אחר חצות, ולר"ע באופן זה שכבר יצא ידי חובה בדיעבד [משום שאוכל לאחר מכן], מותר אף לכתחילה לאכול אחר חצות אפיקומן בגמר סעודה לכתחילה כנ"ל.
אולם בתשובות והנהגות (ח"ב סי' רלט) כתב, שעדיף לעשות כעצת האבני נזר ולהתנות, כיון שיתכן שאם אכל אפיקומן ללא כוונה לצאת ידי המצוה, לא יצא.
