עשיית לחם עם ארבעה ראשים לחג השבועות
בסוגייתנו מבואר שלחם הפנים היה דומה לטבלא מרובעת, וכן פסק הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ה ה"ט) שכל חלה מהן היתה מרובעת, שנאמר (שמות לה יג) 'לחם הפנים', שיהיו לו פנים רבים.
וכתב הרמב"ם (שם פ"ח ה"י) שאף שתי הלחם היו מרובעות, וכתב בכסף משנה (שם) שאפשר שלמד כן מלחם הפנים.
ובקרית מלך כתב שכן מפורש בתוספתא בפרקנו (ה"א) שהיתה לשכה בבית המקדש ובה היה תנור שהיה עשוי כמין מזרת מרובע, ובו היו עושים הן את לחם הפנים והן את שתי הלחם, ומכאן ששניהם היו מרובעים.
וכתב בכל בו (סי' נב) שנהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים, ובטעם מנהגן כתב שהוא כדי לעשות זכר לשתי הלחם הקרב בעצרת, שהיה מרובע ובעל ארבע ראשים וכמו שנתבאר. ועוד כתב שאפשר שטעם המנהג הוא מפני מזל תאומים המשמש בסיון. והביאו בחק יעקב (סי' תצד סק"ט).
ומה שכתב שעושים את הלחם שבחג השבועות זכר ללחם הפנים, מבואר כן בפוסקים לענין פרטים נוספים. הרמ"א (שם ס"ג) כתב שנוהגים בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות, וכתב הטעם למנהג זה, שכשם שבליל פסח עושים שני תבשילים זכר לפסח וזכר לחגיגה, כמו כן אוכלים בשבועות מאכלי חלב ואחר כך מאכלי בשר, ועל ידי כך צריכים להביא שתי לחם על השולחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים ביום הבכורים. והאדר"ת בספר זכר למקדש (דפו"ח עמוד סו) כתב על דבריו 'היש חיך מתוק מזה'.
ובמגן אברהם (שם סק"ט) כתב שראוי גם שיהיו הלחמים של חג השבועות מחטים, דוגמת שתי הלחם שהיו באים מן החטים.
ומכל מקום לא נקבע הדבר לחיוב בהלכה לעשות שני לחמים בשבועות ולעשותם של קמח ומרובעות, ואין דין זה כדין שני תבשילים בליל פסח שנקבע לחובה. ובטעם הדבר כתב באגרות משה (שו"ת, או"ח ח"א סי' קס), משום ששתי הלחם לא היו נאכלים אלא לכהנים ולפנים מן הקלעים, ולא היתה אכילתם ניכרת בכל בתי ישראל אף בזמן הבית, ולכן לא תיקנו לעשות זכר לדבר זה שלא היה בבתים מעולם. ומכל מקום למדו הפוסקים מדין שני תבשילים שטוב לנהוג כן ולעשות זכר למקדש, ולכן נתנו טעמים למנהגי הלחם שנהגו לעשות בשבועות, שעושים אותם זכר לשתי הלחם.
והחיד"א בלב דוד (פרק לא) כתב שטעמיו של הכל בו למנהג עשיית לחמים מרובעים בחג השבועות טעמים דחוקים הם, וכתב טעם אחר למנהג זה, שהתורה נקראת לחם (חגיגה יד.), ונאמר על התורה 'ארוכה מארץ מדה' (איוב יא ט), ולכן עושים לחם ארוך הרומז לתורה הארוכה ורחבה, ועושים לו ד' ראשים כנגד ארבע מדות שהתורה נדרשת בהם, פשט רמז דרש וסוד.
