עשיית תחרות בין תלמידים

בגמ': האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו וכו' (גיטין כה, א).

בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קסד) נשאל אם מותר ליתן פרסים לתלמידי הישיבה, וראשי הישיבה יקבעו את מי לרחק ומי לקרב, והלא קיי"ל שאל ישנה אדם בן בין הבנים (שבת י:), ותלמידים הם כבנים לראשי הישיבות.

בתשובתו כתב להוכיח שמצוה לזרז התלמידים והבנים למצוות, ובלימוד התורה אין שייך דין זה שלא יקדים, אדרבה מצוה להקדים היודע והראוי לכך ולהחזיקו, וכמו שאמרו בקידושין (כט:) ת"ר הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו, ר' יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רמה ס"ב).

עוד הוכיח ממה שאמרו בסוגיין, האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו וכו', תניא נמי הכי מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים הרי מוכח שלצמצווה אין הדין שלא יקדים.