פרה הנותנת פחות חלב ממה שאמר המוכר שתתן
בשו"ת משיב דבר (ח"ג סי' יט נשאל בדבר מי שקנה פרה מחבירו על ידי סרסור שתיווך בינו לבין המוכר, והסרסור אמר שפרה זו תתן מדה חלב ליום, ואחר כמה ימים רואה הלוקח שפוחתת הרבה ממה שהבטיח, ורוצה לחזור ממקחו וטענתו בפיו שמקח טעות הוא.
והשיב, שנראה שאם אין הדבר ידוע כמה חלב נתנה באמת קודם שהגיעה ליד הלוקח, אינו יכול לחזור לעולם, כיון שהמוכר יכול לומר לו אצלך נשתנתה. שהרי ידוע שטבע הפרות הוא שמידת החלב משתנה לפי המאכל שהן אוכלות, ואכילתן משתנה לפי מקום מרעיתן, אם ברפת או בשדה, אם בצוותא עם חברותיה או בפני עצמה, וכמבואר בסוגייתנו לענין בדיקת מומין שבעין, שצריך לבדוק אם קבועים הם ואם אינם עוברים על ידי אכילת עשבים לחים מראש אדר עד חצי ניסן, ואחר כך אכילת עשבים יבשים באלול וחצי תשרי, ומבואר בגמרא שצריכה הבהמה להיות מותרת בשדה בעת האכילה, ולא תהיה לבדה, אלא היא ובהמה אחרת לצוות עמה וכו'. וגם הרגל אופן אכילתה עושה רושם גדול בחלב, ואם כן הרי זה דומה להא ששנינו (בב"ב צז: שהמוכר יין לחבירו והחמיץ, אין המוכר חייב באחריותו אפילו אם אמר הלוקח שצריך את היין למקפה, [להסתפק מעט מעט לקדירות דהיינו להשהות היין לזמן מרובה (רשב"ם שם ד"ה דאמר]. והטעם, משום שיכול המוכר לומר שהקנקנים של הלוקח גרמו שיחמיץ, והוא הדין לכל דבר שיכול המוכר לתלות את הקלקול במעשי הלוקח, ואף כאן פשוט ששינוי הרגל הפרה גורם פחיתת החלב, ואין לו עליו כלום.
ומכל מקום כל זה הוא כשאין ידוע כמה חלב היתה הפרה נותנת בתחילה, אבל כשהסרסור קנה מיהודי ויש עדים שמתחילה לא נתנה כמו שהבטיח, אפילו אם הסרסור אומר שגם הוא לא ידע שנתנה פחות ממה שהבטיח המוכר, הרי זה מקח טעות, והסרסור צריך לשלם ללוקח כיון שהוא אומר בפירוש שנותנת כך חלב ועל סמך דבריו קנה הלוקח. אלא שלפעמים אפשר שמה שאומר הסרסור שתתן כך וכך חלב אינו בדרך הבטחה אלא השערה בעלמא ועל הלוקח מוטל לבדוק כמה חלב היא נותנת באמת, והדבר תלוי אם ההפרש שבין דברי הסרסור למציאות הוא הפרש קטן שהדעת טועה בו ובכלל דרכם של המוכרים לשער את מקחם מעט יותר ממה שהוא, או שההפרש הוא ביותר בכדי שהדעת טועה, שאז הרי זה מקח טעות.
