ציור הנדמה לשתי וערב
כתב הרא"ש (סוכה פ"ג סוף סי' כו) בשם בעל העיטור, שמנהגם בנענועי הלולב שמוליך ומביא מעלה ומוריד בלבד, והמוליך לצפון ולדרום דעת חיצוני הוא. וכתב הרא"ש שהעולם לא נהגו כן, אלא מוליכים לד' רוחות, ומנהג כשר הוא, והמנהג שכתב העיטור מנהג חיצוני הוא, והראשון שהנהיג כך היה נראה לו שהמוליך ומביא לד' רוחות נראה כעושה שתי וערב, ואדרבה כשמוליך ומביא לשתי רוחות ומעלה ומוריד הוא הנראה כשתי וערב, כי ד' קצוות יש לו, אבל המוליך ומביא לד' רוחות ומעלה ומוריד ששה קצוות יש לו.
וכתב בגליון מהרש"א (יו"ד סי' קמא ס"א), שמבואר מדבריו שהאיסור של צלם שתי וערב הוא רק כשהוא בעל ד' קצוות, אבל אותם שיש בהם ששה קצוות לכל ו' הרוחות, מותרים. וכתב בדרכי תשובה (שם סק"ג) שפשוט שזהו בסתמא, אבל אם יודעים שיש עובדים גם לששה אסור גם בששה.
והביא בדרכי תשובה מה שכתב בספר מאורי אור (חלק קן טהור דף נב.), שכתב שהאיסור בשתי וערב אינו בשתי וערב העשוי בשוה בלבד, אלא אף בעשוי באלכסון, לפי שראה בספריהם של ע"ז פלוני שיש צורת שתי וערב העשוי באלכסון ויש עשוי כפול ודינם אחת כשאינו עשוי להשתמש, וגם אפילו כשיש עיגול סביביו הכל נהוג אצלם, משא"כ בכוכב.
והביא בדרכי תשובה עוד מה שכתב בספר שערי רחמים (כתבי מהר"ח מוואלזין אות א) בשם הגר"א, שאף שמעיקר הדין צורה שידוע בבירור שאינה נעבדת מותרת לכו"ע אפילו במכובדים, מ"מ לכתחילה יש להזהר, וע"כ הזהיר שהמסגרות שבשולי החלונות יהיו באלכסון. וכתב בדרכי תשובה שמדבריו מבואר שבעושה באלכסון אין שום חשש, ולדברי המאורי אור צ"ע.
ובאפרקסתא דעניא (שו"ת ח"ג יו"ד סי' קנב) נשאל בדבר ציור שהיה בבנין והיו בו ג' עיגולים, ונדמו בעיני השואל כעין צורת שתי וערב. וכתב שלא שם לבו ע"ז וכמעט שלא ראה אותו קודם שעוררו על זה, ושאל לאנשי שיקול הדעת והסכימו שאין זו צורת שתי וערב, ובפרט שהעגולים נפרדים זה מזה.
אמנם מלבד זה, הביא מה שכתב בבר ליואי (שו"ת יו"ד סי' כב) ששפך בוז וקלון על אחד שהקפיד על חלונות ביהכ"נ שהכלונסאות שבין הזכוכיות עשוים כעין שתי וערב. וכתב שדבר זה מביא לידי גיחוך, כי מעולם לא עלה על דעת ישראלי לחשוב שטות כזה, ופוק חזי מה עמא דבר, שכן הוא בכל ערי ישראל. וכתב שדבר זה אין צריך לפנים, ואין כדאי להשיב על דברי הבאי כזה. ואף על פי שחכם אחד עלה לחזק ידי האיש, והביא ראיה מהתוגר הישמעאלי שנתן פקודה לבל יעשו חלונות כאלו במדינתו, ע"ז כבר אמרו חז"ל (שבת קד:) שאין מביאים ראיה מן השוטים, וכל השומע יצחק לו, שאם נחשוש לזה איך נאכל ראש דג גדול הנקרא העכ"ט [הוא דג גדול וחשוב, ונקרא זאב מים] שנמצא בראשו עצם כמו שתי וערב, כי כן יש מנהג שלא לאכול, אך מי יחוש למנהג שטות כזה, ישתקע הדבר ולא יאמר.
והביא בשם צדיק גדול אחד, שאמר ששימת הלב בדברים כאלה במה שאינו ע"פ הדין היא גרועה מהמעשה עצמו, שגורם בזה שתתפשט המחשבה ח"ו בשיקוצים. ומכל מקום בדרכי תשובה (סי' קמא סק"ד) שהביא תשובת הבר ליואי הנ"ל, והביא ג"כ משואל ומשיב (שו"ת קמא ח"ג סי' עד) שכתב בנידון החלונות הנ"ל שיש להשתדל לשנותו, אך גם לדעתם אין נידון השאלה דומה לנידון החלונות, שאין כאן שום בליטה, וגם נראה שהשואל ומשיב לא הקפיד רק בביהכ"נ. ועיי"ש באפרקסתא דעניא שמכל מקום אחרי שהעיר לו בדבר הלך וקלקל את הצורה.
ובאורחות רבינו (ח"א עמוד ריב, ח"ג עמוד פז) כתב שבעל הקהילות יעקב היה מקפיד מאד גם בצורה שנראית כשתי וערב. והביא שם שפעם היה סמוך לביתו עמוד עלקטרי שהחוטים היו משוכים קצת למטה מראשו ונראה כשתי וערב ולא רצה לעבור תחתיהם, וכתב מכתב לחברת החשמל שישנו את משיכת החוטים ושינו למרות ההוצאות הגדולות שבדבר. וכן בכל מקום על כריכה של ספר וכדומה שהיה נראה כעין שתי וערב או ציור ונדמה קצת לשתי וערב, היה מוחקו. וכן כשהיו משבצות מרובעות היה מוחקם. ופעם נכנס אליו ילד והיה לבוש בסודר שהיו ארוגים בו שני פסים שחורים ברוחב, ובסגירתו היה נראה כאילו שתי וערב, ואמר לו להסיר את הסוודר ונתן לזקנו של הילד כסף לקנות לו סודר חדש. וכן בחלונות ביהמ"ד לדרמן בעת שבנוהו אמר הקהילות יעקב שלא לעשותם במשבצות מכוונים, ואמר בשם הגר"ח מוואלז'ין שביהכנ"ס שיש בו צורה שדומה לשתי וערב אין התפילה עולה בה.
