קבלת נדרים ונדבות מגוים ומומרים
כתב הרמ"א (יו"ד סי' רנד ס"ב), שאף על פי שאין מקבלים צדקה מן הגוים, אם מנדבים דבר לבית הכנסת מקבלים אותו מהם, אבל מן המומר אין מקבלים אפילו נדרים ונדבות לבית הכנסת.
והביא הט"ז (סק"ד) בשם הגהות אשר"י (ב"ק פ"י סי' לו), ששאל מהו החילוק בין צדקה לנדרים ונדבות, ומהו הטעם שצדקה אין מקבלים מן הגוים ונדרים ונדבות כן מקבלים, ופירש לו מורו ר' אברהם, שהטעם הוא לפי שנדרים ונדבות אינם באים לכפרה.
וכתבו במנחת פתים (יו"ד שם) ובחזון נחום (שו"ת ח"א סי' פט) שביאור דבריו הם, שלעולם נדרים ונדבות באים גם לכפרה כמו שקרבנות הבאים בנדר ונדבה יש בהם כפרה, אבל גוים אינם בני כפרה, וכמבואר בסוגייתנו שגוים אינם בני הרצאה, והיינו שאינם בני כפרה בקרבן ובנדרים ונדבות.
[מה שאין כן בצדקה, שמכפרת גם על אומות העולם, וכמו שאמרו (ב"ב י:), אמר להם רבן יוחנן בן זכאי כשם שהחטאת מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על אומות העולם].
ומה שכתב הרמ"א שמן המומר אין מקבלים אפילו נדרים ונדבות לבית הכנסת, מבאר מהר"י מברונא (שו"ת סי' רעו) שכתב בענין גוי שהתנדב מפות לספר תורה, שעל פי דברי הגהות אשר"י הנזכרים נמצא שכיון שמקבלים מהם נדרים ונדבות לקרבנות הוא הדין גם שמקבלים מהם נדרים ונדבות לבית הכנסת, וכן מצאנו שהארגז ששיגרו הפלשתים דורון לאלהי ישראל היה מונח בצד ארון הקדש. אמנם אם המנדב הוא משומד אין מקבלים ממנו, שכיון שכתב בהגהות אשר"י שלומדים דיני קבלת נדרים ונדבות לבית הכנסת מדיני קבלת קרבנות נדרים ונדבות, ולענין קרבנות דרשו (עירובין סט:) מפסוקים להוציא את המשומד לכל התורה כולה שאין מקבלים ממנו קרבנות, וכיון שאין מקבלים ממנו קרבנות נדרים ונדבות, אם כן הוא הדין שאין מקבלים ממנו נדרים ונדבות לבית הכנסת.
ובאבני צדק (שו"ת או"ח סי' יד) נשאל אם מה שכתב הרמ"א שמותר ליטול מן הגוים לצורך בנין בית הכנסת, הוא דווקא אם התנדבו הגוים מעצמם, או שמא יש למצוא היתר גם למה שנהגו ללכת ולדפוק על פתחי גוים ולקבץ מהם מעות לבנין בית הכנסת. שמדברי הרמ"א משמע שמקבלים מהם בלבד, אבל אין הולכים לבקש מהם, ואפשר שיש איסור לבקש מהם משום חילול השם, ואפשר שיש בו גם חשש מראית העין שהרואים יסברו שלצורך צדקה מקבצים את המעות ויחשבו שמותר לקבל צדקה מן הגוים, ובאמת אין היתר לקבל מהם אלא נדרים ונדבות וכמו שנתבאר.
והשיב שיש ללמד היתר על הנוהגים גם ללכת ולקבץ מעות לבנין בית הכנסת מן הגוים, במקום שיש צורך בדבר משום שצריך לבנות את בית הכנסת מהרה ואי אפשר לבנותו במהרה מנדבותיהם של ישראל לבדם [ועיי"ש שהוכיח שצורך כזה יש בו כדי להתיר את ההליכה בפרהסיא]. והוסיף עוד שאין חשש חילול השם אלא במקבל צדקה מן הגוים, שמא יאמרו שאין ישראל מרחמים על ענייהם ומתוך כך באים לבקש מהם צדקה. אבל בבנין בית הכנסת אין שייך חשש זה, שהכל יאמרו שצריך לפארו ולרוממו עד אין שיעור, וגם אחר שנתנו ישראל כל מה שיכולים היו לתת בנדבת לבם, עוד יש להם לבקש מאחרים להוסיף על פארו, ואין בזה חשש חלול השם. ומה שאסרו (ב"ב י:) ליטול צדקה מן הגוים משום 'חסד לאומים חטאת' (משלי יד לד), אינו שייך בבנין בית הכנסת וכמבואר בדברי הרמ"א הנ"ל. וגם אין לחשוש למראית העין שמא יאמרו שלצורך צדקה נוטלים את הממון מהגוים, כיון שהדבר מפורסם בכל הקהילות שהולכים לאסוף מעות מן הגוים לצורך בית הכנסת, ולא יטעו לומר שאוספים לצורך צדקה. ולכן מסיק דהנח להם לישראל.
