קבלת צדקה מגוי בזמן הזה, ובדבר 'קופות רבי מאיר בעל הנס' שבמפעלי גוים
בשולחן ערוך (יו"ד רנד ס"א) פסק, שאין מקבלים צדקה מן הגוי בפרהסיא, ואם אינו יכול לחיות מהצדקה של הישראל, ואינו יכול ליטול מן הגוי בצינעא, מותר ליטול ממנו.
ולענין נטילת צדקה מן הגוים בזמן הזה, כתב בערוך השולחן (שם ס"ג) שמותר ליטול מהם, מכיון שבזמן הזה הדוחק רב, והרי זה בכלל מה שכתב השולחן ערוך שאם אינו יכול לחיות רק מהצדקה של הישראל מותר לו ליטול צדקה מן הגוי.
וכתב עוד טעם להתיר ליטול מהם בזמן הזה, מכיון שהרמב"ם (מלכים פ"י ה"י) כתב, שבן נח [שאינו עובד עבודה זרה] שנתן צדקה, מקבלים ממנו ונותנים אותה לעניי ישראל, הואיל והגוי נהנה מישראל שהוא ניזון מהם ומצוה על ישראל להחיותו.
ומבואר ברמב"ם, שאם אינו עובד עבודה זרה מצווים אנו להחיותו, ומקבלים ממנו צדקה לישראל. ולכן, בזמן הזה שאין בינינו עובדי עבודה זרה, וגם אנו והגוים מתפרנסים זה מזה, נחשב הדבר כבן נח שאינו עובד ע"ז ומצווים אנו להחיותו, ולפיכך מקבלים מהם.
אולם במנחת יצחק (שו"ת, ח"ח סי' פה) חולק בזה. שנשאל בדבר קופות לצדקת רבי מאיר בעל הנס שמניחים אותם במשרדי גוים והגוים מניחים שם כספי צדקה, אם מותר ליטול מהם או לא, והשואל העלה סברא להתיר, משום שבדרך כלל ישראל משלשלים מעותיהם לקופה זו, אלא שלפעמים גם הגוים נותנים לשם מעות, ואם כן לא ניכר הדבר שהגוי נתן שם את מעותיו, והרי זה כדברי השו"ע שאם לא ניכר הדבר והוא בצינעא מותר ליטול מהגוי. אולם במנחת יצחק דחה זאת מכמה טעמים: א. משום שאם סיבת האיסור ליקח צדקה מגוי הוא משום 'ביבש קצירה', והיינו שעל ידי שלוקח הצדקה מהגוי הוא גורם שתתארך מלכותו, אם כן אף אם נתן בצינעא יש לאסור, כדי שלא יהיה לו זכות. ב. שלפי דברי הדרישה (יו"ד רנד סק"א, הו"ד לעיל) שכתב שאם העני מקבלו מהגבאי אסור, יש לאסור אף בקופות אלו, לפי שדין הקופות כדין הגבאי, שאין הכסף מגיע לעניים מהגוי בעצמו, ובאופן זה אסור. ג. גם ההיתרים שצידד בערוך השולחן הנ"ל, שכהיום הדוחק רב וכו', אין לסמוך על זה, ואין להכנס בפירצה דחוקה.
אולם כתב במנחת יצחק, שיש להתיר ליקח את המעות מהקופות, משום איבה ודרכי שלום, ואולי שאם לא יקח את המעות משם יביא הדבר שירע בזה פרנסת ישראל משום שישמור לו הגוי איבה. והוסיף סברא שיוכל להשתמש במעות, על פי דברי המהרש"ק (הנדפס בילקוט מפרשים בסוף יו"ד סי' רנד) שחידש, שאם לא הגיעו המעות לישראל מהגוי עצמו, אלא נתן הגוי לאחר והאחר נתן לישראל, או שנתן הגוי על גבי קרקע וישראל נטל משם, הרי זה מותר. וכל האיסור ליטול צדקה מהגוי נאמר רק באופן שנוטל מהגוי בעצמו, או שהישראל שולח אליו שליח ליטול ממנו, אך אם ניתן לאחר שיתן לו שלא בתורת שליחות, מותר. ולפי זה, בענין הקופות הנמצאות אצל משרדי הגוים הרי הם כאילו הניחם על גבי קרקע ומותר. אמנם כתב שזה אינו בקופות אלו, מפני שהכסף שבקופות נקנה לצדקת רמבעה"נ מדין קנין חצר, שהקופה היא כחצירו של הצדקה, והרי זה צדקה מן הגוי, ויהיה אסור לישראל ליהנות מכך. ולכן ייעץ המנחת יצחק, שיש להחליף את הקופות של חברת הצדקה לקופות של אנשים פרטיים, ונמצא שכשירצה ליקח מהם את המעות, הרי בינתים עברו המעות לידי האדם הפרטי שהוא אמצעי שלישי, ויהיה מותר ליקח את המעות משם, וכהתירו של המהרש"ק שאם לא הגיעו המעות מהגוי בעצמו אלא נתנם לאחר, מותר. [והוסיף, שכשמביא קופות של אדם פרטי, יכול לכתוב על קופות אלו 'צדקת רבי מאיר בעל הנס', ועם זאת יהיה לזה דין שכאילו אחר זכה בכסף בינתים, ומותר].
יש לציין, שהמהר"ם שיק (שו"ת, יו"ד סי' רלא) התיר צדקה של גוי שנתערבה עם צדקה של ישראל, משום שצדקת הגוי בטלה ברוב.
