קניית פירות בשוק שיש להסתפק בהם משום ערלה
ברדב"ז (שו"ת, ח"א סי' תקפ) נשאל מהבאים לארץ ישראל וחוששים לאכול מפירותיה מחמת שהם ספק ערלה, וכמו שנפסק ברמב"ם (מאכלות אסורות פ"י הי"א) ובשו"ע (יו"ד סי' רצד ס"ט) שספק ערלה, בחוץ לארץ מותר, ובארץ ישראל אסור.
והשיב, כי רצו עבדיך את אבניה וכ"ש פירותיה, ויפה עושין חכמי א"י שלא נהגו חומרה כזו, וכן עשיתי אני כשישבתי בירושלים לא נמנעתי מלאכול את פירותיה, וכן ראיתי זקני הדור ההוא זכר כולם לברכה נוהגים ולא היו נזהרים בזה עם רוב חסידותם ודקדוקם במצוות, ואפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כ"ש (חולין ז.).
ואותם שנהגו פרישות זה קרוב אצלי שחטאו על נפשם ק"ו מנזיר שלא ציער עצמו אלא מן היין לבד, ומה יעשו ביין של מצוה.
ולענין עצם ההיתר כתב בזה כמה הקדמות וסניפים להתיר: א. שאין מונים שנות ערלה משעה שעשתה פירות אלא משעת נטיעה. ב. ששתי שבתות ויום אחד חשוב שנה, ולפ"ז מעט מן המעט עושין פירות לב' שנים ושתי שבועות, ג. אין מחזיקין איסור מספק אף בארץ ישראל. ד. עפ"י הדין רוב וקרוב הלך אחר הרוב, ולכן אם הענבים נמכרים ברחוק מקום מהכרם אפילו כשיודעים בודאי שיש כרם של ערלה בבקעה זו אין חוששים לה, אע"ג שהערלה קרובה יותר שרוב וקרוב הלך אחר הרוב, ולכן כיון שאין אדם לוקח מתוכם או מחוצה להם אע"ג שיש לומר כאן נמצאו וכאן היו מותר. ה. למיעוט דמיעוט לא חיישינן, ולכן אם אין שם כרם ידוע שכולו ערלה אין חוששים למיעוט נטיעות שעושים פירות לב' שנים ושתי שבתות, מפני שהוא מיעוט דמיעוט. ו. ספק ספיקא אפילו בדאורייתא מותר, ולכן אפילו יתברר שיש שם נטיעות של ערלה הענבים הבאים לפנינו הם ספק ספיקא, ספק מאותו כרם ספק ממקום אחר, ואפילו אם הם מאותו הכרם ספק מהנטיעות החדשות ספק מהזקנות. ז. כל דפריש מרובא פריש, ולפ"ז כיון שאינו לוקח ממקום קביעותו אע"ג שיש שם כרם ידוע של ערלה מותר. ומסיק שלפי כל הקדמות אלו, אני אומר שכל השאלה היא רק במי שהולך לקחת הענבים מהכרם בעצמו או מחוצה לו, ונתחזק שם איסור כגון שיודעים שיש ודאי נטיעות של ערלה, בזה ודאי יש לחוש לדברי המחמירים. ולפיכך לאכול שם אשכול של ענבים אסור משום שיש לחוש שמא מן הערלה נלקט. וסיים שם הרדב"ז, אפילו אם תרצה להחמיר שלא לקחת מן הכרם או מחוצה לו, מ"מ אין אתה צריך לנהוג פרישות, שאתה יכול לקנות בתוך ביתך או בשוק.
וכתב במנחת יצחק (שו"ת, ח"ז סי' צו) שבזמנינו אי אפשר לומר את כל ההיתרים של הרדב"ז, שהרי הוחזק שיש ערלה בודאי בכמה שדות, וכן מביאים למכור בשוק מכל המקומות הקרובים והרחוקים, ולא שייך לומר שאם השדות שהם בודאי היתר קרובים לשוק שהביאו דוקא מהקרוב. אבל מכל מקום שייך ההיתר של 'כל דפריש מרובא פריש', משום שגם כהיום הזה אף בכל התחבולות והמעשים אשר יעשו שישאר פירות תוך שני הערלה, מ"מ בכל זה אין זה יותר ממיעוט לגבי הפירות מאותו מין שאינם של ערלה, וכן שייך ההיתר של ספק ספיקא, שבודאי גם בשדות ערלה לא יבצר שיש בהם גם נטיעות זקנות.
אך עדיין יש לדון שהנה בספר יד יהודה (יו"ד סי' קי פי' הארוך ס"ק טז) כתב לחדש, שבכל מקום שאומרים כל דפריש מרובא פריש, היינו כאשר נטל עכו"ם שאינו מחויב במצוה זו והביאה לנו, ועכשיו אנו מסופקים מהיכן בא, או שכאשר נטל הישראל ממקום קביעותו ידע מהיכן בא, ושוב אח"כ התעורר אצלו ספק מהיכן נטלו אז הולכים אחר הרוב. אבל אם נטל ישראל מומר את הבשר ממקום קביעתו, ובשעה שנטלה לא ידע אם היא נבלה או שחוטה, ונמצא שאז התעורר כבר הספק, ועל פי דין בשעה זו נאסר הבשר מספק כיון שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, דהיינו שהנוטל דבר ממקום קביעתו, אף שיש רוב כשרים במקום ההוא נחשב הספק לשקול ויש לאסור באיסורים דאורייתא, ולכך כיון שנאסר הבשר למומר עצמו, שישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, נאסר הבשר לכל ישראל, שלא יתכן לומר שליהודי אחד יהיה הדבר אסור ולשאר ישראל מותר.
וכן בקצות החושן (סי' רצב סק"ב) כתב, שאף בנכרי אם לקח מהקבוע, באיסור שישנו גם בנכרי כגון איסור גזל, אין לומר הכלל של כל דפריש מרובא פריש, כיון שהאיסור כבר נולד אצל הנכרי.
וכתב במנחת שלמה (שו"ת, ח"א סי' עא אות יב) שלפי דברי היד יהודה, אסור לקנות פירות שהם ספק ערלה גם ממוכר שאינו נאמן, כיון שנאסר כבר בשעה שלקח הפירות. אולם באופן שהמוכר הראשון אשר ממנו לקחו אח"כ האחרים אע"ג שהוא עבריין ומוכר פירות ערלה מ"מ הוא עצמו יודע אם לוקח מעץ שהוא ערלה או לא, אם כן הספק נולד אצלינו, ויש לומר בזה כל דפריש מרובא פריש. עוד כתב במנחת שלמה שרק כאשר הלוקח ראשון הוא ממש בעלים יש לומר שהואיל ונאסר לו נאסר לכל ישראל, אבל אם הוא רק ממלא תפקיד להוביל מהשדה לחנות, יתכן שאף אם אינו שם כלל על ליבו לדעת אם הוא מביא פירות ערלה או לא יש להתיר משום כל דפריש מרובא פריש.
ובמנחת יצחק (שם) כתב בזה אריכות דברים, וסיים שאף שלדינא יש כמה צדדי היתר, מכל מקום ראוי להחמיר בזה, ולא להורות היתר, וכמו שמובא בגמ' (קידושין לט.) 'סתום ספיקא', שאף בחו"ל שספק מותר יש להורות זאת בצנעה מפני שמקילים בה, ובפרט בזמנינו מתחדשים חדשים לבקרים תחבולות שונות להרבות פירות ערלה עד שכמה מהם הגיעו לקרוב למחצה.
