קריאת שמע בלא תפילין קודם התפילה

בגמרא מבואר שהמקריב קרבן וצריך להביא נסכים עם קרבנו, והם מנחה בלולה בשמן ויין לנסך על גבי המזבח, אינו חייב להביאן באותו יום, ויכול להקריב קרבנו היום ונסכיו עד עשרה ימים. 

ומכאן למדו הפוסקים לענין קריאת שמע קודם התפילה בלא תפילין למי שלא יספיק לקרות קריאת שמע בתוך התפילה עם התפילין קודם שיעבור סוף זמן קריאת שמע, וכמו שיבואר.

בברכות (יד:) אמר עולא, כל הקורא קריאת שמע בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים.

ופירש רש"י, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, לישנא מעליא. כאילו הקריב עולה בלא מנחה, שחייבו הכתוב להקריב עמה, שנאמר (במדבר כח ה) 'ועשירית האיפה' וגו', אף הקורא ואינו מקיים אינו גומר את המצוה.

וכתב הרמ"ע מפאנו באלפסי זוטא (ברכות שם), שלדעת ר' יוחנן שדימה קריאת שמע בלי תפילין לזבח בלי נסכים, בדיעבד אם קרא קריאת שמע בלי תפילין יצא ידי חובתו, שהרי אדם מביא קרבנו היום ונסכיו אחר עשרה ימים, אף כאן מניח תפילין אחר שעה ואינו חוזר וקורא, והלכה כר' יוחנן.

ובספר עמק יהושע אחרון (עלה לתרופה אות א, קנט.) כתב שראוי לכל מי שבירך ברכת התורה וכבר הגיע זמן קריאת שמע, שיקרא תיכף ג' הפרשיות 'שמע' 'והיה אם שמוע' ו'ויאמר', והוכיח שעל פי הקבלה נכון לקרותן אפילו אם בדעתו לקרות קריאת שמע בברכותיה קודם שיעבור סוף זמן קריאת שמע, עיי"ש. וכתב שאין לחשוש למה שקורא אז קריאת שמע בלא תפילין, כי מה שאמרו חז"ל שהקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר, זהו דווקא אם אינו מניח תפילין כלל, אבל אם מניח תפילין אחר כך מותר לקרות קריאת שמע בלא תפילין, וכן אמר הרה"ק רבינו יעקב יצחק מלובלין זצלה"ה, והביא ראיה ממה שאמרו בגמרא שהקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב זבח בלא נסכים, והרי להלכה המקריב זבח היום מביא נסכים אפילו למחר, ואף כאן אם מניח תפילין אחר כך אין חשש בדבר. והביא שכן הסכימו הלבוש והרב התניא בשו"ע שלו וכן נהגו כל צדיקי וגאוני הדור לומר מיד כל השלש פרשיות אחרי ברכת התורה. וכן כתב בית יצחק (שו"ת או"ח סימן יז אות ג) בשם הרה"ק מלובלין שהקורא קריאת שמע על דעת להניח תפילין אחר כך אין בו חשש, והוכיח כן ממה שמקריב אדם זבחו היום ונסכיו לאחר כמה ימים. וכיון מדעתו לדברי הרמ"ע מפאנו.

והנה בדברי הרמ"ע מפאנו מבואר שנחלקו בדבר עולא ור' יוחנן בברכות. וכעין זה כתב בשואל ומשיב (שו"ת תנינא ח"ג סי' עב). אך בספר שיח שרפי קודש (ח"ב אות רחצ) הביא היסוד הנזכר בשם הרה"ק מלובלין בשם הגה"ק מקאצק, ששאל אחד איך החסידים יוצאים במה שהם קוראים קריאת שמע בבוקר בלא תפילין והרי הוא כמעיד וכו', והשיב הרה"ק מקאצק שלכאורה קשה למה אמרו בגמרא 'אמר ר' חייא בר אבא' ולא אמרו 'ר' חייא בר אבא אמר' כדרך הגמרא במקום שהאמורא השני חולק על הראשון, אלא ודאי ר' חייא בר אבא לא בא לחלוק על עולא, רק בא לפרש דבריו, שאימתי הוא כאילו מעיד שקר, רק כשהוא כמי שהקריב עולה בלא מנחה, דהיינו שלא הקריב כלל המנחה, אבל אם הניח תפילין אחר כך הרי הוא כמי שהקריב המנחה אפילו לאחר זמן, שיצא ידי חובתו, ואף אינו כמעיד עדות שקר חלילה.

וכן כתב בזית רענן (שו"ת ח"א או"ח ה"א סי' א) לענין אדם חלוש שאינו יכול להניח תפילין בכל זמן קריאת שמע, שמכל מקום מוטב שיקרא קריאת שמע בלא תפילין בזמנו משיעבור זמן קריאת שמע, והרי הוא כמקריב זבחו היום ומשלים נסכיו אחר זמן. אך הוכיח מדברי הראשונים שאינם סוברים כסברא זו, עיי"ש. ומכל מקום כתב שאף לדעתם עדיף שיקרא בלא תפילין משיעבור זמן קריאת שמע לגמרי.