ריבוי בדבר שמניינו מכוון, בנר שבת ובתיבות התפילה
כתב בשלחן ערוך (או"ח סי' רסג ס"א), שיש מכוונים לעשות בנרות שבת שתי פתילות, אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור. וכתב הרמ"א שיכולים להוסיף ולהדליק גם שלושה או ארבעה נרות, וכן נהגו, והאשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדליקה כל ימיה שלושה נרות כמו שכתב מהרי"ל, והטעם הוא כיון שיכולים להוסיף על דבר המכוון כנגד דבר אחר, וההוספה אינה מקלקלת, ובלבד שלא יפחות מהמנין המכוון.
ומקורו של הרמ"א שיכולים להוסיף על המנין המכוון הוא מדברי הרא"ש (ר"ה פ"ד סי' ג), על מה שמבואר בגמרא (שם לב.) שתקנו עשרה פסוקים למלכויות וזכרונות ושופרות כנגד עשרה הלולים שאמר דוד המלך בתהילים.
וכתב הרא"ש שאם בא להוסיף על עשרה פסוקים הרשות בידו, ואף על פי שמבואר בגמרא שעשרת הפסוקים נתקנו כנגד ענין מכוון, אין לחשוש לזה. והביא שכן כתב הראבי"ה והוכיח כן ממה ששבעת הקרואים בשבת וששת הקרואים ביום הכפורים אף הם נתקנו כנגד מנין מכוון כמבואר בגמרא (מגילה כג.), ואף על פי כן אמרו (שם כא.) שאפשר להוסיף על מנין הקרואים ורק לפחות מן המנין אי אפשר, הרי שיכולים להוסיף על מנין המכוון כנגד דבר אחר, ואף כאן כן הוא הדין. ומדברי הרא"ש למד הרמ"א לכל מנין המכוון כנגד דבר אחר.
אף בפתח הדביר (סק"א) האריך והביא מקומות רבים שבהם מבואר שיש קפידא במנין המכוון, ואין להוסיף עליו כשם שאין לגרוע. והביא שאף הרא"ש עצמו סובר בתשובה (כלל ד סי' כ) שאין להוסיף על המנין המכוון, שכן כתב שאין לומר בברכת המינים 'ותכניע כל אויבינו', אלא 'ותכניעם במהרה בימינו', כי יש לו קונטרס מעשה ישן וכתובים בו כל הברכות של כל השנה וסכום התיבות שיש בכל ברכה וברכה וכנגד מה נתקנה, וכתוב בו, 'תשעה ועשרים תיבות יש בו למומרים, משום דמומר כופר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהן שתים, ובעשרים ושבעה אותיות שבתורה', ואם נסיר תיבות 'כל אויבינו' אז ישארו עשרים ותשעה תיבות.
ואחר שצידד בפתח הדביר בכמה אופנים ביישוב הקושיות, העלה שעיקר החשש בהוספה על המנין המכוון הוא במקום שבא להוסיף על הקבוע מכבר, ונראה שטעם התוספת הוא מפני שהוא סבור שהמנין אינו מכוון והוא בא להוסיף עליו כדי שעל ידי התוספת יהיה המנין מכוון, וכיון שכן הרי הוא מקלקל את המנין המכוון. אבל הבא להוסיף וניכר שההוספה היא מסיבה אחרת, אין חשש בתוספתו. ובשם תלמידו תירץ, שרק בתוך הברכה והתפילה אין להוסיף על מנין המכוון כיון שהתוספת היא הפסק, וזהו גם טעמו של הרא"ש בתשובה שאסר להוסיף תיבות בברכת המינים, כיון שהתיבות היתרות הן הפסק בברכה. אבל בפסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות אין חשש הפסק אף על פי שהוא באמצע הברכה, וכמו שכתב הרא"ש (ר"ה שם) שמתחילה תקנו כך חכמים שיוכלו להוסיף על המנין ולא יהיה חשש הפסק בדבר, וכן בנרות שבת יכולים להוסיף על המנין המכוון כיון שאין שייך בזה שום חשש הפסק.
