רצועת תפילין שנפסקה לרחבה
בשו"ת חזון נחום (או"ח סי' י) נשאל בדבר רצועת תפילין שנפסקה לרחבה ונשאר בה פחות מכשעורה, שהפרי מגדים (או"ח סי' לג משב"ז סק"ז) הסתפק, אם יכולים לתפור אותה ולהכשירה. והאחרונים האריכו בדין זה, במנחת פתים (יו"ד קונטרס שיירי מנחה על או"ח סי' לג) כתב שנראה שאם לא נפסקה הרצועה לגמרי אלא שנפסקה קצת ונפחת שיעורה בפחות מכשעורה מותר לתופרה אפילו שלא בשעת הדחק, כי אין שיעור זה מעכב בדיעבד, וכמו שכתב בשו"ע הרב (או"ח סי' כז סכ"א). וע"ע בשו"ת תשורת שי (ח"ב סי' קסג) שטרח ליישב מנהג העולם שמקילים בזה. אך הבן איש חי בספרו רב ברכות (מערכת תי"ו תפילין) העלה, שאם נצרם קצת מרוחב הרצועה צריך להחליפה אפילו אם יש בה עדיין כשיעור שעורה, כיון שהצרימה עתידה להתווסף ולילך על ידי שמושך ברצועה בכל יום לכורכה ולהדקה על ידו, ובסוף תיפסק לגמרי, והרי היא פסולה מעכשיו, כמו שופר שנסדק לאורכו במיעוטו (שו"ע או"ח סי' תקפו ס"ח).
ודן בחזון נחום, שאם נפסק רוב רחבה של הרצועה גרע בזה ממה שלא היה ברוחבה כשיעור שעורה מתחילה, כיון שבכך שנקרעה ברובה הרי היא חשובה כנקרעה כולה, כמו שמבואר בסוגייתנו לענין טלית, וכמו שלמד הט"ז לענין ספר תורה. אך שוב כתב, שלפי דברי הש"ך בנקודות הכסף, אין ללמוד מסוגייתנו לענין טלית והוא הדין שאין ללמוד לענין רצועה של תפילין, שרק לענין טומאה צריך שיהיה כלי כמו שהיה מתחילה בשעה שקיבל את הטומאה, אבל לענין רצועה יש לומר שדי במה שעכשיו יש בו כדי הכשר [ועיי"ש שמסיק לתפור מבפנים באופן שלא יהיו התפירות ניכרים, ואכמ"ל].
