שימוש בספירט להדלקה בפסח

בעצי הלבנון (שו"ת סי' יז) נשאל אם מותר להשתמש בפסח להדלקה ביי"ש-ספירט שהממשל פוסלת אותו לשתיה על ידי שמערבת בתוכו סם המות בכמות מזקת, שהוא הנקרא 'דענאטורירטער ספירט', שאף שלכאורה פשוט שיש להתירו כיון שחמץ שנפסל לאכילה קודם זמן איסורו מותר בהנאה בפסח, כמו שפסק בשו"ע (או"ח סי' תמב ס"ב, ט), מכל מקום חשש השואל למה שאומרים שגונבי המכס מתקנים את הספירט הזה לשתיה באמצעות תחבולה כימיאית.
והשיב שאין לחשוש כלל לאפשרות התיקון, שאם יתקנוהו יבואו לכאן פנים חדשות שעכשיו אינן בעולם ואין לאסור עכשיו את הספירט מחמתם. וכתב שהדבר דומה למה שמבואר בסוגייתנו שחלב בהמה מותר אף על פי שהדם נעכר ונעשה חלב, ואין חוששים למה שבאמצעות תחבולות כימיות אפשר לשוב ולהפוך את החלב לדם כמו שהיה מראשיתו, ועל כרחך הטעם הוא משום שבשובו להתהפך לדם יבואו לכאן פנים חדשות לגמרי, שלא יתכן לאסור עתה את החלב כל זמן שלא באו פנים אלו. אלא שיש להזהיר את הקונים שיקנו קודם פסח את כל הספירט שהם צריכים לכל ימי הפסח, כי הספירט שהממשלה מוכרת בתוך הפסח קרוב לומר שהכשירוהו להדלקה רק בתוך הפסח, וקודם זמן איסורו לא היה פסול לאכילה, וחמץ שנפסל לאכילה אחר זמן איסורו אסור בהנאה בפסח, ועיין בחק יעקב (סי' תמב סוף ס"ק מט).
אך בקובץ בית ועד לחכמים (סאטמאר, שנה ג חוברת יז סי' תשכה) כתב חכם אחד, שספירט זה לא נפסל לגמרי משתיה, ובעינינו ראינו ברוסיא אחרי הפרעות כששבתו בתי החרושת ליי"ש התחיל ההמון הגס לשתות הספירט הזה בלי שום תיקון, והזיק רק לאלו ששתו אותו לשכרה יותר מדי, ואי אפשר לומר שבטלה דעתם של השותים הללו אצל כל אדם.
ומלבד זאת כתב, שצריך לחשוש גם למה שיכולים להחזיר את הספירט לכמות שהיה על ידי התחבולה הכימיאית, ואינו דומה לחלב הנעכר מדם שיכולים להפכו לדם על ידי המצאות כימיות חדשות, שכן אינו דומה שינוי הנעשה על ידי הטבע לשינוי הנעשה בידי אדם, ודם הנעכר ונעשה חלב על ידי הטבע באו לכאן פנים חדשות, והרי זה דומה כמו שלא היה שם דם מעולם, ואף אם יכולים להפכו לדם על ידי המצאות אין חוששים לכך כל זמן שלא נתהפך. אבל בשינוי הנעשה בידי אדם שקלקלו ויכולים לחזור ולתקנו, אין אלו פנים חדשות כלל. ועל דרך זה חילק בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סי' קכז). ועוד חילוק יש, שבחלב אין לחשוש שישתדל אדם להחזירו לדם ולקלקלו מתורת חלב, שהרי אין אדם צריך לדם, ואין אנו עוסקים בשוטים. אבל בנידון זה בכל רגע עלינו לחשוש שמא ישתה ממנו אדם או יתקנו שיהיה ראוי גם לנפש היפה, ולכן אסור להשהותו בבית בפסח. ובקובצי 'בית ועד לחכמים' שאחר קובץ זה הרבו המתירים והאוסרים לדון במשא ומתן של הלכה בשאלה זו [ראה שם (שנה ג חוברת כג-כד סי' תתך) בדברי העצי הלבנון, ושם (סי' תתכא) בדברי תלמידו, ושם (שנה ד חוברת ג-ד סי' תתסח-תתסט, חוברת ט סי' תתקך) בהמשך תשובותיהם, ושם (חוברת כא-כב סי' תתרכב) בדברי הרב האוסר שחזר לקיים דבריו, ועוד האריכו בזה בשאר הקובצים, ואכמ"ל].
ובשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קטז ג) נקט בפשיטות שדענאטורירטען שפיריטוס אסור אף להשהותו, שחשוב ראוי לשתיה על ידי הדחק, שכמה ערלים שותים אותו.
גם הג"ר ירחמיאל מנחם שטיצברג בעל יד הים (קובץ בית ועד לחכמים תרפ"ח חוברת א סי' ב) חלק על העצי לבנון, ובין דבריו כתב שאין להוכיח מסוגייתנו דבר, ואין להאמין שעל ידי פעולה כימיות יחזור החלב לדם ממש כמו שהיה, ומדברי רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון שחולקים על רבי מאיר וסוברים שאין החלב בא מדם, למדנו שאין האמת כדבריו, שהרי אם היו יכולים להפוך החלב לדם על ידי פעולה כימית לא היו חולקים על רבי מאיר שאמר שדם נעכר ונעשה חלב. והאומר שחז"ל ח"ו לא היתה להם אז ידיעה מכימיות זה שקר, ואם כן קשה למה לא הביא רבי מאיר ראיה לדבריו מזה, ועל כרחך אינו כן [וראה להלן מדברי החתם סופר, ולדבריו אין ראיה מדברי החולקים על רבי מאיר שחולקים על כך שהחלב נעשה מדם].