שיעור מצות של ליל הסדר
כתב הרמ"א (או"ח סי' תעה ס"ז) שנהגו לעשות את שלשת המצות של ליל הסדר מעשרון קמח, זכר ללחמי תודה, שהיו נעשים שלש חלות מעשרון וכמבואר בסוגייתנו. ומקורו בדברי הרא"ש (פסחים פ"י סי' ל), שנהגו באשכנז ובצרפת לעשות המצות מעשרון אחד זכר ללחמי תודה, כיון שהיוצא מבית האסורים מביא לחמי תודה, ולחמי תודה היו באין שלשה מינים של מצה חלות רקיקין ורבוכה, ושלש חלות היו עושים מעשרון אחד, ואף בליל הסדר יש לעשות זכר להודאה על הנס שיצאנו ממצרים מבית האסורים, ולעשות ג' המצות מעשרון אחד כמו בתודה. וכ"כ להלכה בשו"ע הרב (סי' תנח ס"ה).
ועיי"ש (ס"ו) כיצד יעשה מי שיש לו בני בית מרובים, שמצות של עשרון אחד אינם מספיקים לכל בני ביתו
וכתב בקיצור של"ה (מסכת פסחים ד"ה נוהגין העולם) שהעולם נוהגים לקחת למצת מצוה כמה עשרונים ועושים מצות גדולות, ובאמת טועים הם, כי כל הפוסקים כתבו שלא יהיו שלשת המצות אלא מעשרון אחד, זכר ללחמי תודה, והוא נכון גם על פי הסוד. ואע"ג שאת שאר העיסות ראוי לעשות גדולים קצת, אבל עיסה זו לא תהא גדולה יותר מעשרון שהוא שיעור חלה. וכל ירא שמים צריך להזהר בזה, ואל ישגיח בהמון העם שאינם נזהרים בזה.
ובשו"ת משנה שכיר (ח"ב סי' קיט) הקשה על הרמ"א שכתב שעושים את המצות מעשרון אחד זכר לקרבן תודה, ומבואר בזה שאין חשש בעשיית מעשים בפסח זכר לקרבן תודה, והרי הרמ"א עצמו כתב (או"ח סי' נא ס"ט) שאין אומרים 'מזמור לתודה' בימי הפסח, כיון שהוא זכר לקרבן תודה, ולא היו מקריבים קרבן תודה בפסח כיון שיש בו עשרה לחמי חמץ. ואם אין אומרים מזמור לתודה, למה עושים זכר לתודה במצות.
ובבית מאיר (סי' תעה) הקשה על המנהג לאפות כל המצות מעשרון שתי קושיות, ואחת מהן היא, שכיון שאוכלים כעין לחמי התודה, הרי נראים בזה כאוכלים קדשים בחוץ. ובמשנה ברורה (סי' תעה ס"ק מו) הביא בשם הבית מאיר שפקפק על מנהג זה, ועל כן כתב שבכמה מקומות בימינו נשתקע המנהג. וכן כתב במנהגי חתם סופר (פ"י ס"ט), שהחתם סופר לא היה מקפיד על שלש מצות לעשרון.
