שעון של בית עבודה זרה
במנחת יצחק (שו"ת ח"ד סי' פז) נשאל אם מותר לבן ישראל להסתכל על שעון הקבוע על כותל בית תיפלתם. והביא דברי מנחת אלעזר (שו"ת ח"ב סי' עג, הו"ד בשערים המצוינים בהלכה סי' קטז סק"ה) שדן בזה והעלה עפ"י הלכה להתיר להסתכל בשעון הנ"ל, שלא נקבע שם לשם נוי של ע"ז, אלא קבעוהו שם כיון שזה מקום גבוה, ויוכלו להסתכל עליו מכל המקומות מרחוק, אבל ראוי להחמיר בזה.
עוד כתב ששעונים אלו הם רק נוי לתשמישי ע"ז, שכיון שאין הם עובדים את הבית עצמו על כן הבית אינו אלא תשמישי ע"ז, וכמבואר בסוגייתנו שבית שלא נעבד, אסור רק משום איסור תשמישים, וממילא הנוי שעושים להם, אינו חמור מתשמיש של תשמיש של ע"ז שלא נאסר.
וכ"ש כשהנידון הוא בנוגע להנאת ראיה שהוא רק איסור בעלמא אף בנוי של ע"ז עצמה.
ועוד צירף טעם להקל בזה, ע"פ מה שכתב במהר"ח אור זרוע (שו"ת סי' עח) שבזמן הזה יש להקל בשעת הדחק בתשמישי ע"ז, כיון שאינם אסורים עד שיעבדו, וגויים שבזמן הזה אינם עובדי ע"ז, אלא מעשה אבותיהם בידיהם [ואף על פי שכתב בספר מנחת פתים (יו"ד סי' קלט) שהוא חידוש גדול, ומשמעות יתר הפוסקים לא נראה כן, ומ"מ הוא צירוף להקל].
ובתשובות והנהגות (שו"ת ח"ב סי' תיב) דן אם יש להחמיר בזה מדין 'רוצה בקיומו', שהרי רוצה בקיום הע"ז כדי שיוכל להמשיך ולראות את השעה, ובעבודה זרה של נכרי אף שאין מצוה לבער ע"ז שלו מ"מ יש איסור רוצה בקיומו, אך כתב ששמא אינו דומה, שכאן אין השעון קשור לע"ז אלא לבנין הע"ז, ואף אם יבוער הע"ז שהם הצלמים הבנין ישאר קיים והשעון יעמוד על מקומו, ואפשר שעל משמשי הע"ז אין איסור רוצה בקיומו.
ולמעשה כתב שיש להתרחק ולא להסתכל בשעון, ואם ראה בלא מתכוין ויודע עכשיו השעה נכון לומר הפסוק 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא'.
ומעשה הובא בספר תורתך שעשועי (עמוד ) בר' אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת ליקווד, שאחד הבחורים המעולים בישיבתו ניגש אליו וסיפר לו כי נתקף זו תקופה ארוכה בהרהורי כפירה נוראים וכעת הוא עומד להמיר את דתו להתנצר רח"ל, ראש הישיבה התחלחל ולא ידע את נפשו מרוב צער ודאגה וניסה לשוחח עמו רבות וגם שלח את המשגיח שינסה להשפיע עליו, ופעל ראש הישיבה בכל דרך אפשרית על מנת להניא את הבחור ממאווייו, אולם הדברים נפלו על אוזניים ערלות, ואותו 'עילוי' היה נחוש בדעתו ללכת לכנסיה ולהמיר את דתו.
החליט ראש הישיבה לפנות לאדמו"ר מקאפשטיניץ זצ"ל כדי להיוועץ עמו בנוגע לאותו בחור. תשובתו של הרבי היתה 'אני מציע שתבררו כיצד הוא מכוון את השעון שלו', ר' אהרן קוטלר לא הבין למה מתכוין האדמו"ר ומה שייך השעון להרהורי הכפירה של הנער, אך ידע הרב שאין האדמו"ר מדבר דברים של מה בכך, מיד בשובו לישיבה קרא אליו את הבחור ושאלו האם יש לו שעון, 'בודאי שיש לי', השיב הבחור. 'וכיצד הינך מכוונו' שאל הרב, והשיב התלמיד 'מצאתי דרך לכוון את שעוני באופן שיהא מדויק ביותר בכל בוקר בשעה שבע בדיוק מצלצל פעמון הכנסיה הנוצרית שממול חדרי, מיד בהישמע הצלצול המרעיש אני מכוון את שעוני', הזדעזע ראש הישיבה לנוכח תשובת תלמידו, והבין את דברי האדמו"ר, וגילה את הסיבה לשגעונו של הבחור. רכש ראש הישיבה עבור תלמידו במתנה שעון יקר מסוג חדש שלא יהיה צורך לכוונו ודאג אף להתנות עמו שמהיום והלאה אם ירצה לכוונו יעשה כן ע"י שעון הישיבה, ככלות הכל התיישב בדעתו אותו בחור ונשאר ללמוד בישיבה עד שלימים הפך לאחד מגדולי ישראל.
