שתיית חלב מבהמה שאוכלת חמץ בפסח
בסוגייתנו נחלקו תנאים בזרעים שנזרעו תחת אשרה של עבודה זרה, שבימות החמה צל האילנות יפים לזרעים, ונמצא שהצל של האשרה שהוא גורם של איסור, והקרקע שהיא גורם של היתר, שניהם גורמים לירקות אלו לצמוח, ובכל 'זה וזה גורם' נחלקו אם הזרעים אסורים או מותרים. וכן בפרה שנתפטמה בכרשיני עבודה זרה נחלקו התנאים, יש מתירים לשחטה מיד, ויש אוסרים עד שתירזה ותיכחש, ומחלוקתם היא בזה וזה גורם, שהרי הפרה היתה גדולה קודם לכן על ידי שאר אכילות, ולכן לדעת הסוברים זה וזה גורם מותר תישחט, ולדעת הסוברים אסור תיכחש. ולהלכה כתב הרמב"ם (ע"ז פ"ז הי"ד) שזה וזה גורם מותר, ותיאכל.
ודנו האחרונים בדין בהמה של גוי האוכלת חמץ בפסח אם מותר לשתות החלב שלה בפסח, יש אוסרים תוך מעת לעת משאכלה, מפני שחמץ בפסח אסור בהנאה, ואיסורו במשהו, וכל שאין לו ביטול זה וזה גורם אסור (ישועות יעקב או"ח סו"ס תמח). אך באבני מילואים (שו"ת סי' ז) כתב להתיר מפני שכל גורם איסורו הוא מדרבנן, ובדרבנן אין חמץ במשהו, ולכן זה וזה גורם מותר בו. ובתורת חסד (שו"ת סי' כא) כתב להתיר, מפני שיש סוברים שחמץ במשהו אוסר באכילה ולא בהנאה, ובאיסורי אכילה זה וזה גורם מותר.
ובמשנה ברורה (סי' תמח ס"ק לג) כתב 'לענין חלב של בהמה שאוכלת חמץ אפילו היא של נכרי נחלקו אחרונים בזה, ודעת הפרי מגדים להתיר החלב שחלבו אחר מעת לעת שאכלה חמץ, ויש מקילין אפילו בו ביום אם אוכלת שחרית וערבית מדברים המותרים'.
וכתב באגרות משה (שו"ת או"ח ח"א סי' קמז), שמ"מ אדם היודע על בהמת ישראל שאכלה חמץ בפסח, אף שמעיקר הדין מותר מ"מ בעל נפש יחמיר על עצמו, אבל בסתמא אין לחשוש שמא אכלה הבהמה חמץ, ומותר אף לבעל נפש. וכל זה בבהמת ישראל, אמנם בדברי יוסף (ח"ב השמטה לסימן תיט) כתב שראוי לכל בעל נפש להקפיד שלא לשתות חלב בהמה שאכלה חמץ לפי שהוא גורם טבע רע, ואפילו בבהמת גוי. וכ"כ בבית יצחק (שו"ת יו"ד ח"ב קונ"א סי' י) שאין לסמוך לכתחילה להתיר לשתות החלב.
