תלישת נוצה מעור עוף מבושל בשבת

כתב הט"ז (או"ח סי' שלו סק"י, הו"ד במשנ"ב סי' שמ סק"ה) שהלובש בגד העשוי מעור בהמה, צריך להיזהר שלא יתלוש שער ממנה בשבת שיש בזה חיוב חטאת, וכן מבואר בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) שהתולש מעור בהמה מתה חייב, ודינו כגוזז מן בהמה חיה.
וכתב בשו"ת זית רענן (או"ח סי' א אות יב, הו"ד בכף החיים סי' שמ ס"ק טו), שיש דבר מצוי שאפשר להכשל באחד מאבות מלאכות בשבת, והוא שהאוכל בשר עוף מבושל ויש עליו נוצות קטנות, אסור לתלוש אותם, והתולש עובר על מלאכת גוזז, וראיה לזה מהמבואר בגמרא (בכורות כה.) שהתולש נוצה מעוף עובר על מלאכת גוזז.
וכתב הרא"ש (פ"ג ס"ה) בשם הרמב"ן (בכורות פ"ג) שגם אם תולשה לאחר שחיטה חייב. ואף שדעת התוספות (ד"ה דהוה) והרא"ש שאינו חייב מן התורה כיון שהוא מלאכה שאינו צריך לגופה שפטור מחטאת, אבל מכל מקום הרי הוא איסור חמור מדרבנן, ועוד שדעת הרמב"ם (שבת פ"א ה"ז) שהלכה כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה מדאורייתא.
והאדר"ת בספרו עובר אורח (הגהות על ארחות חיים סי' שלו) העיר, שגם להט"ז שכתב שהתולש מעור בהמה מתה חייב משום גוזז, כל זה בעור שעדיין לא נתבשל, אבל עור שנתבשל אין עליו שם של עור אלא של בשר, וגם כאשר העור נתבשל בפני עצמו נחשב למאכל ואין בו איסור תלישה, כמבואר בסוגייתנו שעור שנשלק מטמא טומאת אוכלים, והרמב"ם (טומאת אוכלים פ"ב הט"ו) הוסיף, שאפילו אם בשלו בפני עצמו בלא בשר, וכל שכן בעור של עוף שהוא רך שהבישול הופך אותו לאוכל, ובאוכל אין איסור גוזז.
והמהרש"ם (שם) העיר, שיש לדון אם דין טומאה דומה לדין שבת, ומכל מקום גם אם עור המבושל נחשב לאוכל, חייב כשתולש ממנו נוצה, שהרי עור העוף נחשב לאוכל גם מחיים כמבואר בתוספות (פסחים כד: ד"ה פרט) שהוא ראוי לאכילה גם קודם הבישול, ואף על פי כן אם תולש נוצה מעור לאחר שחיטה נחשב לגוזז, ומכל מקום סיים שתלישת נוצה מן העוף לאחר בישולה נחשבת למלאכה שאינה צריכה לגופה, ולרוב הראשונים אסורה מדרבנן.
ובמנחת פתים (יו"ד שירי מנחה ד"ה סי' שמ) כתב, שיש להביא ראיה שגם התולש בשבת נוצה מעור לאחר בישולה עובר על מלאכת גוזז, שמבואר בירושלמי (ערלה פ"ג ה"ו) שדלעת שבישלוה כשהיא עדיין מחוברת לאילן מטמאה טומאת אוכלין, והתולש אותה בשבת חייב משום קוצר, הרי שאף על פי שנתבשלה אין דינה כתלושה, אם כן לגבי איסור גוזז יש לומר שאף שבישלו חייב.
ובשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' כד אות יט בהגה"ה) כתב, שיתכן שכל דברי הירושלמי שהביא הט"ז שהתולש מעור בהמה מתה חייב משום גוזז, מדובר רק בזמן קצר שלאחר המיתה, שעדיין השער יונק מהשומן שבגומות, שכידוע שהשער והציפורניים גדלים גם לאחר מיתה כל זמן שלא כלה השומן שבגומות שממנו הם צומחים, ולכן נחשבים כמחוברים לעור וחייב משום גוזז. אבל לאחר שכלה השומן ויבש לגמרי, אולי אינם חשובים כמחוברים לעור, אלא כתחובים בנקבי העור בלבד, והרי זה ככלי שתחוב בו שערות שהתולש מהן אינו גוזז.
ובספר ארחות שבת (פי"ז הערה יב) הביא בשם הר"ש אויערבאך, שדעת המהרי"ל דיסקין היתה להתיר בפשיטות תלישת נוצה מעור מבושל, משום שלא שייך איסור גוזז בבשר מבושל.