חילול השם כשקונה בהקפה

בגמרא הובא מעשה ברבי יצחק בר יוסף שהיה מהלך אחר רבי ירמיה בשוק הטבחים, וראה ריאה שהעלתה מוגלה וביקש לדעת אם כשירה היא לאכילה, אמר לרבי ירמיה אין מר רוצה לאכול אומצא, אמר לו רבי ירמיה, שאין לו מעות, וכוונתו היתה לדחותו בכך שלא יצטרך להשיב לו מה דינם (רש"י ד"ה לית לי). אמר רבי יצחק אקיף לך אני, פירוש שהטבחים יקיפו לו באמנה (רש"י ד"ה אקפן), וכשראה רבי ירמיה שאינו יכול להמלט ממנו, אמר לו מה אעשה לך, שכאשר שאלו את רבי יוחנן בכגון אלו היה שולח אותם לרבי יהודה ברבי שמעון שהיה מורה בהם להיתר משמו של רבי אלעזר ברבי שמעון, ורבי יוחנן עצמו לא היה סובר להורות בהם היתר.
וכתב באברהם את עיניו (ד"ה א"ל אית), שכוונת רבי ירמיה במה שאמר שאין לו פרוטות, היא על פי מה שאמר רב (יומא פו.), שאם הוא לוקח בשר מהטבח ואינו משלם לאלתר הרי זה חילול השם. ואם כן קשה לכאורה מה השיב לו רבי יצחק שהוא יקנה עבורו והטבחים יקיפו לו באמנה, והרי גם רבי יצחק תלמיד חכם היה ולא היה ראוי שיטול בשר בהקפה משום חילול השם, וכן לא היה ראוי שיתן רבי ירמיה לרבי יצחק בהקפה מטעם זה. וכתב, שצריך לומר שאין חילול השם כשקונה בהקפה, אלא כשידוע שיש לו מעות לשלם מיד, אבל כשידוע שאין לו מעות אין חילול השם בדבר, וכמו שכתב הרמב"ם (יסודי התורה פ"ה הי"א) וזה לשונו, יש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, עכ"ל. ואם כן כיון שרבי יצחק ידע שאין לרבי ירמיה מעות, יכול היה לתת לו בהקפה, וצריך לומר שגם המוכרים היו יודעים שאין לרבי יצחק מעות, ולכן היה גם הוא יכול ליטול מהם בהקפה.
וקושיא זו על רבי יצחק הקשה גם במשנת חכמים (מזמאשטאט, מצוה ב יבין שמועה אות ד) איך קנה רבי יצחק בר יוסף בהקפה והרי יש בזה חילול השם, ועיי"ש שתירץ בכמה אופנים. ובאוצר המלך לרבי צדוק הכהן מלובלין (על הרמב"ם שם) תירץ קושיא זו באופן אחר, שדווקא לרב היה חילול השם כשהיה קונה בהקפה, כיון שהיה ממשפחת בריאים כמו שאמר עליו רבי יוחנן (להלן פד.), והיה חושש לדברי זקן שלא לאכול בשר תמיד ולהסתפק בירק ודגים כמבואר בגמרא שם, והוא לא היה לוקח בשר אלא רק לצורך החג לכבוד יו"ט, ולכן אם לא היה נותן דמים לאלתר היה בזה משום חילול השם. אבל באדם הרגיל תמיד ליקח אצל אותו טבח ולוקח תמיד בהקפה, עד שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ומשלם בסוף פרק זמן, בזה ודאי אין חילול השם, שכיון שקונה אצלו תמיד אינו נראה כמו שרוצה לכפרו. ועל פי זה פירש בסוגייתנו, שאפשר שרבי ירמיה לא היה קונה תמיד אצל אותם הטבחים, ואם כן היה חילול השם במה שהיה קונה בהקפה, ולכן אמר לו רבי יצחק בר יוסף שהוא יקח עבורו בהקפה, כיון שהוא כן היה לוקח תמיד אצל אותם הטבחים, ולא היה שייך אצלו חילול השם כשהיה לוקח בהקפה.