תפילה שלא יחלה בשומע תפילה
בסוגיין מבואר ששואל אדם כל צרכיו בשומע תפילה, ואם יש לו חולה בתוך ביתו מבקש עליו לרפואתו בברכת החולים. וכתב תלמידי רבינו יונה (ברכות כב: ד"ה אע"פ שאמרו), שאף על פי שיש חילוק בין ברכת 'שומע תפילה' לכל שאר הברכות, שבה לבדה יכול לבקש כל צרכיו, ואילו בשאר הברכות אינו יכול לבקש אלא בסיומה של הברכה ובלשון רבים ואם לא עשה כן הרי זה הפסק בתפילה.
מכל מקום מי שיש לו חולה בתוך ביתו יכול לבקש עליו רחמים גם באמצע הברכה, שהרי לא הזכירו בסוגיין שצריך לבקש בסוף הברכה, אלא בברכת החולים סתם אמר, שמשמע שאפילו באמצע הברכה יכול לשאול צרכיו כיון שצריך לו לפי שעה, והוא שיאמר אותו בלשון יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים.
וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' קיט ס"א), שאם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית, מעין הברכה, מוסיף. כיצד, היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו. היה צריך פרנסה, מבקש עליה בברכת השנים. ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות, ובברכת שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים, בין צרכיו ממש בין צרכי רבים.
וכתב במשנה ברורה (שם סק"א) בשם הפרי מגדים, שמלשון השו"ע [שהוא לקוח מלשון תר"י הנ"ל] משמע שההיתר לבקש בכל הברכות הוא דווקא בכגון שכבר יש לו חולה או שכבר נצרך לפרנסה וכדומה, אבל אינו רשאי להוסיף בכל ברכה וברכה בקשה על העתיד כגון שלא יחלה ושלא יחסר מלחמו, וכ"כ באליה רבה (שם סק"ב), ורק בברכת 'שומע תפילה' בלבד רשאי לשאול גם על העתיד.
אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' כא) הביא דברי הספר חסידים (סי' קנח) שכתב, 'וכשתתפלל תוסיף על כל ברכה וברכה מענינה לצרכיך כי ביותר הם מכינים את הלב, ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך באותו ניגון אמור תפילתך, ותתפלל תפלתך בכוונה וימשוך לבך אחר מוצא פיך לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב'. ולפי זה כתב שכיון שלדעתו טעם ההיתר להתפלל על החולה באמצע התפילה הוא כדי לעורר הכוונה שלא תהיה תפלתו מצות אנשים מלומדה, לפי זה נראה שגם על העתיד מותר להתפלל שלא יחטא ושלא יחלה וכיוצא בזה, שאף בכך מתעוררת הכוונה.
