תקנת פרוזבול לממון שחייב עליו שבועה
בסוגיין מבואר שהשביעית משמטת את השבועה, ואפילו גלגול שבועה אין עושים על חוב שהוכחש לפני שנת השמיטה. והמהרא"ל צינץ (גרש ירחים גיטין לז: ד"ה וצ"ע) הסתפק אם מועיל לכתוב פרוזבול על שבועה זו, שיתכן שאף שתיקנו חכמים פרוזבול בכדי שלא יאבד אדם את ממונו, לא תיקנו זאת עבור הפסד שבועה, ונשאר בצריך עיון.
וכן באורח משפט (חו"מ סי' סז ס"ב) הסתפק בדבר זה, ונטה לומר שאכן אין הפרוזבול מועיל עבור חיוב שבועה, ועל כן גם כאשר התובע עשה פרוזבול על שאר חובותיו, הנתבע פטור מהשבועה כאשר באה שנת השבע.
ובאגרות משה (שו"ת, חו"מ ח"א סי' כ) נשאל בדבר זה, וביאר צדדי הספק שמחמת שהפרוזבול הוא כעין מסירת שטרות לבית דין, וגדר מסירת שטרות הוא שמעתה אין צריך הלווה לנגוש אלא ב"ד נוגשים אותו, אם כן מסתבר שאינו שייך אלא בחוב הכתוב בשטר שודאי חייב, וירדו בית דין מצד השטר לנכסיו, ואף בשטר בלא אחריות ירדו לנכסים בני חורין ומטלטלים שלו, ואף במלוה על פה תיקנו פרוזבול. ואם כן רק בחוב ממון שייך לומר כן אבל לא בחיוב שבועה. וכתב, שמסתבר לומר שיועיל פרוזבול לשבועה, שמכיון שאם לא ישבע יצטרך לשלם, שייך אף בשבועה חיוב ממון שהב"ד יגבוהו וירדו לנכסיו, וכתב, שלפי טעם זה לא יהיה דין זה אלא בשבועה דאורייתא, אבל בשבועת היסת שאין יורדין לנכסיו לא יועיל פרוזבול. וטעם נוסף כתב, שמועיל פרוזבול על חיוב שבועה משום שלא חילקו חכמים בתקנתם. וכתב, שלא מצא ראיה מפורשת לנידון זה.
ובכסא דוד (אות כד) העיר, שהאגרות משה התעלם מדברי האחרונים שדנו בדבר זה ונטו לומר שלא נאמר בשבועה תקנת פרוזבול.
