תשלום דמי הנסיעה לפועל
בחות יאיר (שו"ת, סי' קנד) נשאל, באחד שביקש מחבירו שישתדל עבורו בדבר מה אצל המלכות וקצב לו שכרו עבור זה, והלך חבירו ועשה בטורח גדול ויגיעה רבה והוציא הוצאות ודמי לא יחרץ על זה ולא עלתה בידו, ועתה תובע השליח את ההוצאות שנעשו על ידו. והשיב, שנוטל השליח כפי שקצבו עמו, אבל ההוצאות שהוציא אין לו ליטול, ואפילו אם הצליח בשליחותו, כיון שהשתדלן הוא בר דעת ויש בידו להתנות ולעשות מה שירצה, ואם שתק ולא התנה הרי הכניס עצמו לספק היזק מפני ריוח השכר הקצוב שקצב עמו לשלם לו, כי סבר שלא יצטרך להוציא הוצאה.
ומדברים אלו הוכיח במשפט הפועלים (פ"ז ס"ב), שכמו כן פועל שלא התנה מראש על קבלת תשלום דמי נסיעות, אין מעבידו מחויב ליתן לו את הוצאות הנסיעה, כיון שהפועל הינו בר דעת והיה לו להתנות מלכתחילה על תשלום זה, וממה שלא התנה כן מוכח שויתר. אך הוסיף עוד (שם ס"ג), שכיום שהמנהג שהמעביד משתתף בהוצאות אלו, חייב המעביד להשתתף בהוצאות הנסיעה אם העובד זקוק להוציא הוצאות ולשלם ממון בכדי להגיע למקום עבודתו.
אלא שיש לדון כאשר הפועל הולך ברגליו לעבודתו, או שחבירו הסיע אותו בחינם, האם מגיעים לפועל דמי נסיעה מהמעביד.
הנה בתשובה מאהבה (שו"ת, ח"א סי' עח, פ) כתב לגבי חיוב מזונות שהבעל חייב לאשתו, שאם האשה הרעיבה את עצמה וסבלה רעבון ודוחק, הרי היא נוטלת את המזונות הנותרים לעצמה, משום שהיא יכולה לומר שבשביל עצמה עשתה כן ולא בכדי שיזכה בכך בעלה, ורק כאשר נותרו מזונות ממילא, כגון שהיא בטבעה אינה אוכלת כל כך כשיעור שקצבו חכמים לסתם נשים, אז בעלה נוטל את הנותר מפני שאין הבעל מחויב ליתן לה יותר ממה שהיא צריכה, והסכים עימו הנודע ביהודה (שו"ת, קו"א סי' פ, הו"ד בפתחי תשובה סי' ע סק"א).
ולפי זה כתב במשפטי התורה (ח"א סי' לט), שהוא הדין פועל שמעבידו חייב לו את תשלום הנסיעות והוא טרח והלך ברגל, הרי הוא כקונה את דמי הנסיעה בטרחה שהלך ברגל, וכן אם נסע בחינם וטרח וסבל מאי נעימות כגון שעמד במקום המיועד לעצור שם לאנשים לקחתם בחינם למחוז חפצם, קנה את דמי הנסיעה באי הנעימות שעבר. ועל כן חייב המעביד לשלם לו את דמי הנסיעות, אף על פי שאותו יום לא היו לו הוצאות עבור הנסיעה. אך כתב, שאם ללא טורח כלל מצא הפועל אדם שהסיעו בחינם, אז אינו יכול לדרוש לקבל את דמי הנסיעה, כיון שאינו יכול לומר שטרח עבור עצמו שהרי לא טרח כלום.
אולם דעת הגרש"א שטרן (הו"ד במשפט הפועלים פ"ז סק"ו), שהיות וטעם תשלום דמי הנסיעה כיום הוא מחמת מנהג המדינה וכאמור לעיל, והנהוג הוא לשלם לפועל כל יום בכדי שישתמש בתחבורה כדי להגיע למקום העבודה אף אם העובד הגיע בחינם, על כן מן הדין מחויב ליתן לו את דמי הנסיעה אף אם הוא נסע בחינם ללא טורח.
וכתב עוד, אמנם אם קבע איתו המעביד במפורש שיתן לו החזר הוצאות נסיעה רק אם יהיו לו הוצאות באמת, אזי אם הוא נסע בחינם ללא טורח ובזיון אינו זכאי לקבל את דמי הנסיעה.
