הניח מגבת על גבי הסיר שעל האש ואחזתה האש ונגרם היזק לדירת שכנו
שאלה. ראובן הדר בדירה ששכורה לו משמעון, והנה בערב שבת שם ראובן סיר חמין על אש שהיא גרופה וקטומה, שם עוד מגבת על גביו, ובליל שבת אחזה האש במגבת ונשרפה דירתו השכורה ונגרם גם נזק לדירת לוי, ועתה תובעים שמעון [המשכיר] ולוי [השכן] את ראובן, שישלם להם את הנזק אשר נגרם בגגלו, האם חייב ראובן לשלם לשמעון ולוי את כל היזקם?
תשובה. בדבר התביעה של לוי השכן, יעוין בשו"ת חוות יאיר (סימן קסט) שדן בדבר אורח שנתאכסן בבית אכסנאי ולערב הלך לבית המשתה ונשתכר, וחזר לאכסנאי שלו ובא לחדר משכבו ושכח לכבות את נר השעוה המשולב העומד על השלחן ונשרף השלחן עם המכסה וארגז בגדים, ופסק שהאורח חייב לשלם כל הנזק, כי אדם מועד לעולם.
ועיי"ש עוד שהביא מעשה במשרתת שהזהיר אותה אדונה העשיר כמה פעמים שלא תגדל המדורה בתנור בית החורף, ולא השגיחה ונאחז שלהבת מתוך התנור בעצים שעל פי ההתנור ונשרף לו קצת כלי בית, ונתחייבה המשרתת לשלם לו, וכל השומעים תמהו על התובע שנטפל עם המשרתת העניה כי הוא איש מכובד ונדיב כידוע, עד כי הדיין עצמו שאלו על זה והשיב כי חלילה לו לבקש ממנה דבר, רק להפחידה להבא שתזהר בזה ותשמר מלעשות היזקות, ולכאורה ה"ה בעניננו חייב ראובן לשלם כל ההיזק כי אדם מועד לעולם.
ובדבר התביעה של שמעון השוכר אם חייב לשלם לו, כתב השו"ע חו"מ (סימן ש"א סעיף א) וז"ל: 'ג' דברים האמורים בתורה בארבעה שומרים אינם לא בקרקעות,... וכן פטורים אף מפשיעה, ויש מחייבים בפשיעה', ועיין ברמ"א (שם) דכתב 'השואל בית ונשרף פטור דהו"ל קרקעות', וכתב הסמ"ע (סק"ה) 'דאפילו בא האונס מצד השואל, מ"מ פטור דאין שומרים בקרקעות', והש"ך (סימן סו ס"ק קכו) האריך בזה ומסקנתו דבפשיעה חייבים.
ויעוין בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סימן רסו) שדן בראובן שהשכיר בית לשמעון ובה תנור וכריים, ובליל שבת מצד שהדליקו התנור לאפות פת כתקנת בנות ישראל בכל ערב שבת, והטמינו החמין, יצאה דליקה ונשרף הבית, ועתה תובע ראובן משמעון שישלם לו בעד הבית, ופסק שהשוכר הו"ל שומר שכר ואינו פטור רק מאונס גמור, וכאן הוי פשיעה גדולה שלא עיין קודם שיטמין הקדרה בו לראות אם תפס האש בכותל, לכך חייב לשלם, ועיי"ש שדן בדבר דאולי האשה חייבת ולא הבעל, משום שהיא הטמינה, ומ"מ כתב דהבעל חייב דאע"ג דמלאכה זו מוטלת על האשה מ"מ איהו נמי איבעי ליה לעיוני שלא יזיק, ודבר שהיה בידו לעיוני כי היא ולא עיין ודאי פושע הוא וחייב, וכ"ש שאין אנו צריכים כדי לחייבו שיהיה הפשיעה גדולה רק שכל שאינו אונס גמור חייב.
וכתב על כך הדברי גאונים (כלל נא), ולא זכיתי לירד לסוף דעתו שלא הזכיר בכל התשובה ההיא דאין שומרים בקרקעות, כמבואר בשו"ע (סימן ש"א סעיף א) ואף לדעת הש"ך (סימן סו ס"ק קכו ובסימן שא סק"ג) שפסק כהרמב"ם דחייב בפשיעה, מ"מ מדברי מהרשד"ם נראה דלאו מטעם פשיעה חייביה אלא מטעם דלא הוי אונס מצד פשיעה קצת.
וכתב עוד שם בדברי גאונים, דבשו"ת "מקור ברוך" נשאל, בדבר ראובן שהשכיר ביתו לשמעון עם בית החורף ותנור בתוכו, והדליק אש בתנור לאפות בו כדרכו בכל יום. ויום אחד נאחז האש בבית החורף, ובראות שמעון כן, קרא לעוד אנשים לסייעו, ועלו על הגג ושברו הרעפים וגם קורות הבית כדי שלא יבער האש בבית, ועתה ראובן תובע משמעון היזקו לתקן לו הבית ושמעון טוען כי הוא הדליק אש כנהוג ולא פשע כלום, אדרבה במה שהזיק הציל את הבית משריפה ומצוה קעביד, ופסק, דכיון דאם היה נשרף הבית, היה שמעון חייב לשלם אף שאין שומרים בקרקעות, מ"מ האי מזיק מקרי, דהואיל דתדיר להדליק אש בתנור אבעי ליה לעיוני, כמו שפסק הרי"ף בפרק הכונס (דף כה: בדפי הריף) וז"ל: ואי קשיא לך מאי שנא גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ"ה אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא גבי דליקה דאם הרחיק כשיעור פטור? לא תקשי דהכא דלפי שעה קא מדליק וקא מרחיק כשיעורא, וקא עברה הדליקה יתירא משיעורא וקא מזקה, אנוס הוא דמאי הוה ליה למעבד, הלכך מכה בידי שמים היא ולפכך פטור דלא יכול לאהדורה, והתם גבי תנור כיון דתדיר הוא מדליק איבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו נסליק.
ולכאורה יש להקשות על המהרשד"ם דלמה לא חייבו מצד אדם המזיק כמו שכתב הרי"ף, ונראה שדברי המהרשד"ם שלא חייבו מטעם אדם המזיק בגלל שחשש לטענת שכנגדו שאמר דהמשכיר לא הזהירו שאסור לאפות בתנור, ולכן אין כאן "אדם המזיק" אבל יש בזה פשיעה קצת של שומר, ואפשר עוד דהמהרשד"ם סובר דבית הוי תלוש ולבסוף חיברו שדינו כתלוש, כמו שכתב הרמ"א (חו"מ סימן צה סעיף א) 'וי"א דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי'.
ולמעשה: אם היה קצת פשיעה בהנחת המגבת, נראה דחייב על דירת השכן דהזיקו ופטור על דירת המשכיר, כיון דיכול לומר קים לי כהרמ"א דשומרים פטורים על הקרקעות, ואם לא הוה כלל פשיעה בהנחתו, ונפל המגבת באונס פטור אף על דירת השכן, דאף דהרי"ף כתב דבתנור אף אם הרחיק כשיעור חייב, שאני תנור דקבוע כמו שכתב שם, משא"כ נתינת המגבת אינו דבר קבוע, לא גרע משאר אש, דכתב השו"ע (סימן תיח סעיף ב) אבל אם הרחיק כשיעור ויצאה והזיקה פטור.
הערתי לנשרף (שהיה בן ספרד) שעבר על דעת השו"ע (סימן נז"ר סעיף ח) שכתב אף על פי שמותר להשהות קדירה ע"ג כירה שיש בה גחלים על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג, אם הוא מכוסה בבגדים, אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מ"מ מחמת האש שתחתיהן מוסף הבל ואסור.
ויעוין ב"תולדות אדם" שר' זלמלה תבע לדין תורה שכן שלא שמר על הלכות שבת משום שנאמר בשבת (דף קיט ע"ב) "אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וגו' והצתי אש", ולכן הוא עלול לסבול מכך.
