בשנת השלוש עשרה נכנס גם היצר טוב

עתה מבאר רבי יהודה, שבשנת השלוש עשרה נכנס גם היצר טוב, והיצר טוב שוכן מימינו והיצר הרע משמאלו.

וְיֵצֶר הָרָע דָּא - הזה, לָא אִתְעֲדֵי מִבַּר נָשׁ מִיּוֹמָא דְאִתְיְלִיד בַּר נָשׁ לְעָלְמִין - אינו זז מן האדם מיום שנולד האדם לעולמים, ונמצא עמו אפילו בעת זקנותו כשנוטה למות כדי להחטיאו, וְיֵצֶר הַטּוֹב אָתֵי לְבַר נָשׁ מִיּוֹמָא דְאָתֵי לְאִתְדַּכָּאָה - ויצר הטוב בא לבן אדם מיום שבא להיטהר. ושואל רבי יהודה וְאֵימָתַי אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה - ומתי בא האדם להיטהר. ומשיב, כַּד אִיהוּ בַּר תְּלֵיסַר שְׁנִין - כשהוא בן שלוש עשרה שנה ונכנס לעול תורה ומצוות, אז באה אליו נשמה מעולם התשובה לעוררו לשוב אל הבורא יתברך שמו. ומוסיף רבי יהודה, שכשהוא עדיין קטן היצר הרע שולט בכל גופו, אבל כְּדֵין - אז כשהוא בן שלוש עשרה שנה, אִזְדַּוַּוג בַּר נָשׁ בְּתַרְוַויְיהוּ, חַד מִימִינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא - מתחבר האדם עם שניהם, ואחד עומד לימינו ואחד לשמאלו. והיינו, יֵצֶר טוֹב הוא העומד לִימִינָא - לימינו מצד נשמת האדם, וְיֵצֶר רַע הוא העומד לִשְׂמָאלָא - לשמאלו מצד חומר האדם, וְאִלֵּין אִינוּן תְּרֵין מַלְאָכִין מַמָּשׁ מְמַנָּן, וְאִינוּן מִשְׁתַּכְּחִין תָּדִיר בַּהֲדֵיהּ דְּבַר נָשׁ – ואלו הם שני מלאכים ממונים ממש, והם נמצאים תמיד עם האדם, ואינם תאוות ורצונות הטבועות בלב האדם.