בשעת החורבן עלה התפארת לכתר
במאמר זה יבואר תחילה רוב הבכייה והקינה שהיו בחורבן הבית אצל קודשא בריך הוא ושכינתיה ואצל כל צבא מעלה. ואחר כך יבואר כי עיקר החורבן בא מגלות השכינה שעיקרה שליטת הסטרא אחרא על השכינה. ויבאר ענין זה על פי ענין קץ הימין וקץ השמאל, ובזה יבאר גם איך שלטה הסטרא אחרא על השכינה. ויסיק בגודל החיוב להתאבל עם השכינה ובשכר העתיד למתאבל עמה.
רַבִּי חִיָּיא פָתַח לבאר את הפסוק (ישעיה סו י) 'שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אוֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ' וְגוֹ'. כדי לפרש מדוע יש להתאבל על השכינה, יבאר מה אירע בעת החורבן בכלל ולשכינה בפרט. תָּא חֲזִי - בוא ראה, כַּד אִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא - כאשר נחרב בית המקדש, וְגָרְמוּ חוֹבִין, וְאִתְגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא - וגרמו העוונות, ומשום כך גלו בני ישראל מארץ ישראל. אז אִסְתַּלַּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא לְעֵילָּא - נפרד התפארת מן המלכות ועלה הקדוש ברוך הוא, שהוא בחינת התפארת, למעלה למעלה עד הכתר, ומשום כך וְלָא אַשְׁגַּח עַל חֵרוּב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְעַל עַמֵּיהּ דְּאִתְגָּלוּ - ולא השגיח על חורבן בית המקדש, ועל עמו ישראל שגלו מן הארץ. וּכְדֵין שְׁכִינְתָּא אִתְגַּלְיָיא עִמְּהוֹן - ואז, השכינה שהיא מידת המלכות, גלתה יחד עם בני ישראל.
