הגוים המצירים לישראל נאבדים קודם זמנם
מבאר מתי נאבדים רשעי הגוים קודם זמנם.
ושואל, וְאִי תֵימָא - ואם תאמר, אִיהוּ עַד לָא מָטוּ זִמְנַיְיהוּ, אַמַּאי עָבִיד בְּהוּ דִּינָא - אותם שעדיין לא הגיע זמנם להיפרע, למה עושה בהם הקדוש ברוך הוא את הדין. ומשיב, אֶלָּא, אִינּוּן גָּרְמִין בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ - הם גרמו רעה לעצמם, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא עָבִיד בְּהוּ דִינָא עַד לָא מְטָא זִמְנַיְיהוּ - שהרי באמת אין הקדוש ברוך הוא עושה בהם את הדין עד שלא יגיע זמנם, אֶלָּא בְּגִין דְּמִשְׁתַּתְּפֵי בַּהֲדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָׁא לוֹן - אבל כיון שמתחברים לישראל להרע להם, וכאשר שבים בני ישראל בתשובה בהיותם במצור ובמצוק, אז מושיע הקדוש ברוך את ישראל, וּבְגִין כָּךְ עָבִיד בְּהוּ דִּינָא וְאוֹבִיד לוֹן מֵעָלְמָא בְּלָא זִמְנָא - ומשום כך עושה הקדוש ברוך הוא בהם את הדין ומאבד אותם מן העולם אף קודם שהגיע זמנם. וְדָא הוּא דְּאַבְאִישׁ קַמֵּיהּ - וזהו רע בעיני הקדוש ברוך הוא, כיון שאינו רוצה לאבד מעשה ידיו קודם שהגיע הזמן שהיו ראוים ליענש. וּבְגִין כָּךְ אַטְבַּע מִצְרָאֵי בְּיַמָּא - ולכן הטביע את המצרים בים אף שהיה קודם שהסתיימו ארבע מאות שנים שהיו צריכים בני ישראל להיות במצרים, משום ששבו בני ישראל בתשובה, וְאוֹבִיד שַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל - וכן מטעם זה איבד את שונאיהם של בני ישראל בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט (דה"י ב' פרק כ), וְכֵן כֻּלְּהוּ - וכן כל הרשעים שהצרו לישראל, נאבדו קודם זמנם. דְּהָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִתְאֲבִידוּ בְּלָא זִמְנָא - שהרי בשביל שהצירו לבני ישראל נאבדו לפני זמנם, ואז אין הקדוש ברוך הוא שמח במיתתם, ואין התפארת מתייחד עם המלכות.
ומבאר כי בחורבן הבית לא היתה שמחה גם אם הוא לאחר שנתמלא סאתם.
מחורבן ביהמ"ק אין שמחה בעולמות
אֲבָל כַּד אִשְׁתְּלִים זִמְנָא דְאוֹרִיךְ לוֹן וְלָא תָבוּ - אבל כאשר נשלם הזמן שהאריך להם הקדוש ברוך הוא אפו, ולא שבו בתשובה, כְּדֵין חֶדְוָה וְתוּשְׁבַּחְתָּא קַמֵּיהּ עַל דְּאִתְאֲבִידוּ מֵעָלְמָא - אז יש שמחה ושבח לפני הקדוש ברוך הוא על שנאבדו מהעולם, ומתייחדים תפארת ומלכות. בַּר בְּזִמְנָא דְאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא - חוץ מן הזמן שנחרב בית המקדש ונענשו הרשעים, דְּאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּלִים זִמְנָא דִּילְהוֹן דְּאַרְגִּיזוּ קַמֵּיהּ - שאף על פי שנשלם זמנם של אותם שהכעיסו את הקדוש ברוך הוא, בכל זאת לָא הֲוָה חֶדְוָה קַמֵּיהּ - לא היה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא, ונפרדה המלכות מן התפארת ונחרבה, וּמֵהַהוּא זִמְנָא לָא הֲוָה חֶדְוָה לְעֵילָּא וְתַתָּא - ומאותו הזמן שנחרב בית המקדש לא היה שמחה לא למעלה ולא למטה.
