הגוים המצירים לישראל נאבדים קודם זמנם
מבאר מתי נאבדים רשעי הגוים קודם זמנם.
ושואל, וְאִי תֵימָא - ואם תאמר, אִיהוּ עַד לָא מָטוּ זִמְנַיְיהוּ, אַמַּאי עָבִיד בְּהוּ דִּינָא - אותם שעדיין לא הגיע זמנם להיפרע, למה עושה בהם הקדוש ברוך הוא את הדין. ומשיב, אֶלָּא, אִינּוּן גָּרְמִין בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ - הם גרמו רעה לעצמם, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא עָבִיד בְּהוּ דִינָא עַד לָא מְטָא זִמְנַיְיהוּ - שהרי באמת אין הקדוש ברוך הוא עושה בהם את הדין עד שלא יגיע זמנם, אֶלָּא בְּגִין דְּמִשְׁתַּתְּפֵי בַּהֲדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָׁא לוֹן - אבל כיון שמתחברים לישראל להרע להם, וכאשר שבים בני ישראל בתשובה בהיותם במצור ובמצוק, אז מושיע הקדוש ברוך את ישראל, וּבְגִין כָּךְ עָבִיד בְּהוּ דִּינָא וְאוֹבִיד לוֹן מֵעָלְמָא בְּלָא זִמְנָא - ומשום כך עושה הקדוש ברוך הוא בהם את הדין ומאבד אותם מן העולם אף קודם שהגיע זמנם. וְדָא הוּא דְּאַבְאִישׁ קַמֵּיהּ - וזהו רע בעיני הקדוש ברוך הוא, כיון שאינו רוצה לאבד מעשה ידיו קודם שהגיע הזמן שהיו ראוים ליענש. וּבְגִין כָּךְ אַטְבַּע מִצְרָאֵי בְּיַמָּא - ולכן הטביע את המצרים בים אף שהיה קודם שהסתיימו ארבע מאות שנים שהיו צריכים בני ישראל להיות במצרים, משום ששבו בני ישראל בתשובה, וְאוֹבִיד שַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל - וכן מטעם זה איבד את שונאיהם של בני ישראל בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט (דה"י ב' פרק כ), וְכֵן כֻּלְּהוּ - וכן כל הרשעים שהצרו לישראל, נאבדו קודם זמנם. דְּהָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִתְאֲבִידוּ בְּלָא זִמְנָא - שהרי בשביל שהצירו לבני ישראל נאבדו לפני זמנם, ואז אין הקדוש ברוך הוא שמח במיתתם, ואין התפארת מתייחד עם המלכות.
