היושב בסוכה זוכה לשמוח בעולם הזה ובעולם הבא
עתה מבאר את המשך הפסוק המדבר על בני ישראל.
תִּנְיָינָא - הציווי השני בפסוק 'כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת', הוא לִבְנֵי עָלְמָא - בני העולם, וזה פירוש הכתוב 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות', למי שיש לו חלק בבני ישראל צריך לישב בסוכה. (דף קד.) ומפרש מי הוא זה שיש לו חלק בבני ישראל - דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלְקָא בְּעַמָּא - שמי שיש לו חלק בעם הקדוש דהיינו שיש לו חלק בהקב"ה כמו שכתוב 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ', וְהוא זה שיש לו חלק בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא - בארץ הקדושה שהוא ארץ ישראל, כי מי שאינו מזרע ישראל אין לו חלק בארץ הקודש, הוא יָתִיב בְּצִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא - יושב בצל האמונה שהיא אור הסוכה, כדי לְקַבְּלָא לקבל את פני האוּשְׁפִּיזִין. ובזה זוכה נשמתו לְמֶחְדֵּי - לשמוח מאור מידת הבינה המאיר בסוכה בְּהַאי עָלְמָא - בעולם הזה במצות סוכה שמקיים, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי - ובעולם הבא כאשר מסתלקת הנשמה לעולם הבא שהוא עולם הבינה.
