מבאר כללות הענין שהיה מבקש יעקב במעשה המקלות
על ידי מה שהתבאר שכל השפע בא לעולם רק על ידי המלכות המתוקנת והמליאה, יבוא לפרש בזה מעשה המקלות של יעקב, ותחילה מבאר כללות הענין שהיה מבקש יעקב במעשה המקלות.
תָּא חֲזֵי - בוא ראה מַה כְּתִיב 'וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים' וְגוֹ'. הענין הוא, דְּיַעֲקֹב בָּעָא לְאַתְקָנָא - שיעקב רצה לתקן בזה תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית, ופנימיות הענין הוא שהיה יעקב רוצה לתקן את המלכות ולטהרה מן הדינים האחוזים בה. ולאחר שתתתקן המלכות, וּלְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא - להאיר ללבנה שהיא המלכות הארת פנים. ואחר כך וּלְאַשְׁקָאָה וּלְבָרְכָא לָהּ מִכָּל סִטְרִין - להשקותה ולברכה מכל הצדדים, כלומר שתקבל השפעת כל הספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד.
ומפרש איך מרומז בפסוק שתיקן יעקב את המלכות.
דִּכְתִיב 'וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים'. ומפרש, מקלות אלו אִלֵּין דִּינִין וּגְבוּרָן - הם דינים וגבורות, כי מקל רומז על מידת הדין שהוא מיועד להכות בו, והם הגבורות שיש בשש הספירות העליונות שהן משפיעות מגבורות אלו למלכות, דְּנָפְקֵי מִגְּבוּרָה דִּלְעֵילָא - וגבורות אלו יצאו מן הגבורה שלמעלה שהיא הבינה. וְיַעֲקֹב כַּד בָּעָא לְאַתְקָנָא לְהַאי דַּרְגָּא - וכאשר רצה יעקב לתקן מדרגה זו שהיא המלכות, סָלִיק לְכָל אִינּוּן דִּינִין וּגְבוּרָן מִינָּהּ - העלה את כל אותם דינים וגבורות ממנה, שזהו מה שאמר 'וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל', כלומר סילק מן המלכות, וְאוֹקִים לוֹן - והוריד והעמיד אותם 'בָּרְהָטִים', דהיינו בְּאִינּוּן 'רְהָטִים' אַרְבַּע - באותם ארבע רהטים, שהם ארבעת המלאכים מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל דְּקָיְימֵי תְּחוֹת הַאי - העומדים תחת 'בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים' (במדבר כא יח), שהוא המלכות. והטעם שהמלכות נקראת 'באר חפרוה שרים' הוא, כיון דְּאִתְמַלְּיָיא מֵאִינּוּן נַחֲלִין - שהיא נתמלאה מאלו הנחלים הרומזים לבינה, וּמַבּוּעִין עִלָּאִין - ומן מעיינות עליונים הרומזים לחכמה. וכיון שחכמה ובינה נקראות 'שרים', על נקראת המלכות 'באר חפרוה שרים.
