נבוכדנצר כל זמן שהאכיל עניים נשאר בו צורת אדם

אחר שביאר את ענין הדיוקן של אדם הראשון אשר יש למי שחונן עניים, מביא ראיה מהכתוב בספר דניאל (ד כא-כט) שדניאל פתר לנבוכדנצר את חלומו, שיגרשו אותו מחברת בני אדם, ויהיה מושבו עם חית השדה, ויאכילו אותו עשב כמו בהמות, ושבע שנים יעברו עליו בגזירה זו. אך נתן דניאל עצה לנבוכדנצר איך יאריך את זמן שלומו ולא תבוא עליו הפורענות, שיפדה את חטאיו בצדקה, ואת עוונותיו בחנינת עניים. וכן עשה נבוכדנצר, היה מקבץ כל יום עניי ישראל שהביא בגולה, והיו צריכים מזונות ופירנסם, וכל זמן שעשה כן לא נתקיימה הגזירה, וכאשר פסק מלפרנס העניים, מיד נפל קול מן השמים ואמר לו המלוכה עברה וסרה ממך, ונשתנה דיוקנו ונטרד מבני אדם.

נבוכדנצר כל זמן שהאכיל עניים נשאר בו צורת אדם

ושואל, מְנָא לָן - מנין לנו שעל ידי חנינת עניים זוכה לדיוקן אדם הראשון ששלט בכל בריות העולם, ומיישב שלמדנו זאת מִנְבוּכַדְנֶצַר, אַף עַל גַּב דְּחָלַם הַהוּא חֶלְמָא - אותו חלום, שיבוא עליו עונש שיעזוב חברת בני אדם וישב בין חיות השדה, בכל אופן כָּל זִמְנָא דְּהֲוָה מֵיחַן לְמִסְכְּנֵי - כל זמן ששמע לעצת דניאל לפדות את חטאיו בחנינת עניים, לָא שָׁרָא עֲלֵיהּ חֶלְמֵיהּ - לא חל ונתקיים עליו חלומו, אבל כֵּיוָן דְּאַטִיל עֵינָא בִישָׁא דְּלָא לְמֵיחַן לְמִסְכְּנֵי - כאשר רעה עינו בעניים וחדל מלחוננם, מַה כְּתִיב (דניאל ד כח) 'עוֹד מִלְּתָא בְּפוּם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל לָךְ אָמְרִין נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְ' וְגוֹ' - ירד קול מהשמים: לך אומרים נבוכדנצר המלך, מלכותך תסור ממך, מִיָּד אִשְׁתְּנֵי דִּיוּקְנֵיהּ - מיד נשתנה ואבד דיוקן וצלם אדם שלו, וְאַטְרִיד מִן בְּנֵי נְשָׁא - ונטרד ואבד מחברת בני אדם, שנעשה בהמה.

העני עושה את הנותן במדרגת 'אדם'

ומסיים וּבְגִין כָּךְ - ומשום כך אמרה התורה 'נַעֲשֶׂה אָדָם', לשון עשייה ותיקון ולא 'יהי אדם', לרמז על מעשה הצדקה, כי כְּתִיב הָכָא עֲשִׂיָה - כתוב כאן [בבריאת האדם] לשון 'עשייה', וּכְתִיב הָתָם - ואותה לשון כתובה שם אצל רות באומרה (רות ב יט) 'וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בּוֹעַז', ולמדנו משם שעשייה היא הצדקה.