תחילה צריך לתת לעניים
ומפני חומר הענין לתת לעניים, לכן התורה הקילה עליו לתת כפי הונו, אלא שיתן בראשונה לעניים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אוֹרַיְיתָא לָא אַטְרַח עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ יַתִּיר - התורה לא הטריחה את האדם לתת יותר מדאי, אֶלָּא כַּמָּה דְיָכִיל - שיכול, דִּכְתִיב (דברים טז יז) 'אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ' וְגוֹ'. וּמכל מקום לָא לֵימָא אִינִישׁ אֵכוּל וְאֶשְׂבַּע וְאַרְוֵוי בְּקַדְמִיתָא - לא יאמר אדם אאכול ואשבע ואשתה בתחילה, וּמַה דְּיִשְׁתְּאַר אֶתֵּן לְמִסְכְּנֵי - לעניים, כי מאחר ואינו מחוייב לתת יותר מכפי כוחו עלול לטעות כי גם אינו צריך ליתן בתחילה אלא קודם יאכל כדי צורכו ואחר כך יראה מה שנשאר. אֶלָּא צריך להיות להיפך, רֵישָׁא דְכֹלָּא דְּאוּשְׁפִּיזִין הוּא - ראשון לכל הוא חלק האושפיזין הניתן לעניים, וכיון שזהו חלק האושפיזין ראוי שיטלו חלק בראש.
