הילדים הרימו אותי על הקורה והסתובבו איתי ברחוב": סיפורו המופלא של עם הארץ שדאגתו למצוות סוכה בלב תמים, הובילה אותו לבושות גדולות, שהפכו לזכות ענקית שהצילה אותו בבית הדין של מעלה.
הילדים ראו עם מי יש להם עסק... הם אמרו לי שאי אפשר סתם כך להסביר לי, עליי להשכיב את הקורה על הריצפה ולשכב עליה, ואז ידעו בדיוק היכן זה עשרים אמה...
אני סברתי כי כך צריך לעשות, נשכבתי על הקורה, והילדים הרימו אותה כאשר אני שוכב עליה והחלו להסתובב ברחוב תוך שהם אומרים 'יושב בסתר'... היו לי אז בושות גדולות, אך בסופו של דבר עשיתי סוכה כדין.
מצוות הסוכה שנעשתה עם ביזיונות שכאלו" - סיים היהודי - "היא זו שהכריעה את הכף!".
להלן מעשה שהיה עם המהרי"ל דיסקין זצ"ל, מרא דאתרא דירושלים, קדש הקדשים, גאון הגאונים, שהיה קודם בואו לירושלים רב בבריסק.
בסמוך לעירו, התרחש סיפור עם יהודי שמת, כפי שזה נקרא היום 'מוות קליני'. לאחר שחזר להכרה סיפר מה עבר עליו בעולם האמת. רבי יהושע לייב נסע אליו כדי לשמוע זאת מכלי ראשון.
היה זה יהודי פשוט, עם הארץ, בקושי ידע בין ימינו לשמאלו.
והנה – כך סיפר – כאשר הגיע לבית דין של מעלה, החלו לדון אותו. תחילה הביאו את העברות שלו, חבילות חבילות, ושמו אותן על כף המאזניים. לאחר מכן הביאו את המצוות שלו, ושמו על הכף השנייה, אבל המאזניים כלל לא זזו.
הביאו ערימה גדולה, שמו אותה על כף המצוות והיא הכריעה את הכף, עד שנגזר דינו לשוב לעולם הזה.
ומה היה באותה חבילה?
היהודי דנן, עם היותו עם הארץ, היה הולך להתפלל בבית הכנסת. בדרשת 'שבת שובה', דיבר הרב על מצוות סוכה, ואמר לשומעים כי בכל רגע שאדם יושב בסוכה הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא, ובסוכה נכנס האדם כולו, ויושב בצלא דמהימנותא.
בתום דברי החיזוק, החל הרב ללמד את הציבור הלכות סוכה, ואמר שהסוכה צריכה להיות פחות מעשרים אמה ויותר מעשרה טפחים, ושאר הלכות סוכה.
"ואני" – ממשיך היהודי בסיפורו – "ליבי מתרחב בקרבי ואני מחליט לעשות סוכה כדת וכדין. אני יודע כי עשרים אמה זה גדול, ואילו עשרה טפחים זה קטן, אבל אין לי מושג כמה זה. התביישתי לשאול את הרב. מה עשיתי? למחרת ניגשתי לחדר הסמוך, נטלתי קורה גדולה, ובהפסקה ניגשתי לילדים ושאלתי אותם: 'קינדרלאך אתם רוצים סוכריות? אם כן, אמרו לי כיצד לחתוך את הקורה שלא תהיה יותר מעשרים אמה'...
הילדים ראו עם מי יש להם עסק... הם אמרו לי שאי אפשר סתם כך להסביר לי, עליי להשכיב את הקורה על הריצפה ולשכב עליה, ואז ידעו בדיוק היכן זה עשרים אמה...
אני סברתי כי כך צריך לעשות, נשכבתי על הקורה, והילדים הרימו אותה כאשר אני שוכב עליה והחלו להסתובב ברחוב תוך שהם אומרים 'יושב בסתר'... היו לי אז בושות גדולות, אך בסופו של דבר עשיתי סוכה כדין.
מצוות הסוכה שנעשתה עם ביזיונות שכאלו" - סיים היהודי - "היא זו שהכריעה את הכף!".
ככל שאדם מתאמץ יותר בקיום המצוות, כך שכרו גדול יותר.
הרי אצל רות המואבייה כתוב (א, יח): "ותרא כי מתאמצת היא". בזכות זה זכתה רות להיות אמה של מלכות. ככל שמקריבים יותר, כך זה נשאר לנצח. יעזור לנו הקב"ה שנעמוד בניסיונות, נטפס בהר ה', וננצל את החיים שלנו כדי לזכות לנצח נצחים.
