אופן הפיכת מים שלא לנו למים שלנו על ידי ביטול

כתב הבית יוסף (או"ח סי' תנה ד"ה כתב בשם הסמ"ג (לאוין עט, שהעיד ה"ר יחיאל על מורו ה"ר יהודה בר יצחק, שהתיר להשתמש לאפיית המצות במים שלא לנו שהתבטלו ברוב מים שלנו, כיון שהתבטלו קודם הלישה והותרו. וכן כתב בהגהות מיימוניות (חמץ ומצה פ"ה אות ל וכן כתב הסמ"ק (סי' רכב, אלא שנראה מדבריו שמה שאמר שהתבטלו ברוב היינו אחד בשנים, ומשמע שבפחות מכך אינו בטל.
והנה לגבי כל ביטול ברוב כתב המהרלב"ח (שו"ת סי' פח שנראה מדברי הרמב"ם (מאכלות אסורות פט"ו ה"ד שכתב לענין תערובת חלב שעל הכליות
שהוא אסור בחלב שעל האליה שהוא מותר, ונמוח הכל, צריך שיהיה בחלב המותר כשנים מהחלב האסור, משמע שבדברים הנבללים זה בזה צריך שיהיה בהיתר כפלים מהאיסור, ואין מספיק שיהיה בהיתר כמו האיסור ומעט יותר. וכתב שאינו זוכר ראיה ברורה מהגמרא לזה אלא רק מהלשון שאמרו בכל מקום (גיטין נד: 'חד בתרי בטל'. ומכל מקום כתב שנראה שבתערובת יבש ביבש אין צריך כפלים אלא אם יש חתיכה בהיתר יותר מבאיסור דיו והכל מותר מן התורה. וכתב הפרי חדש (יו"ד סי' קט סק"ד, שאם יש לדייק לשון 'חד בתרי בטל', הרי בגמרא (גיטין שם נאמר לשון זה לענין תערובת יבש ביבש, ואם כן גם בזה צריך שיהיו בהיתר כפלים מהחתיכות שיש באיסור, כמו שמשמע מלשון הרא"ה בבדק הבית (בית ד שער ב.
אך הפרי חדש האריך להוכיח שמי שסובר שצריך ביטול בכפלים הוא טועה בדבר משנה, והרמב"ם והרא"ה לא דקדקו בלשונם ויכולים התלמידים לבוא בהם לידי טעות, אך באמת בין בתערובת לח בלח ובין בתערובת יבש ביבש די בכך שיהיה בהיתר מעט יותר ממה שיש באיסור, כמו שלמדו (רש"י חולין צח: ד"ה מדאורייתא והמפרשים ממה שנאמר (שמות כג ב 'אחרי רבים להטות', שמפסוק זה נלמד דין ביטול ברוב, והרי בפסוק זה ודאי אין צריך שיהיה ברוב כפלים מהמיעוט. ומה שנקטו הלשון 'חד בתרי בטל' אינו משום שצריך כפל, אלא משום שכשהיתה חתיכה אחת של איסור אי אפשר שיהיה בהיתר יותר ממנה אלא כשיהיו שני חתיכות של היתר. והביא מקומות רבים בש"ס שנאמר בהם הלשון 'רוב' לענין ביטול, שמשמע שאין צריך שיהיה כפלים אלא שירבה ההיתר על האיסור.
ועוד הביא ראיה לדבר מסוגייתנו, שמבואר בדברי רבא שאם מביא אדם קב חולין טמאים וקב ועוד טהורים ממין זה יתבטל המיעוט ברוב, ומפורש שאם ההיתר מרובה על האיסור אפילו במשהו די בכך כדי שיתבטל המיעוט ברוב.
וכדעת הפרי חדש כן נקט גם החוות דעת (שם חידושים סק"ג, ובפרי תואר (סק"ב כתב שהחולק בזה על הפרי חדש הוא כחולק על התורה. אך במנחת יעקב (כלל לט אות א, כלל נא אות ו נקט שאף שמן התורה די בכך שההיתר רב על האיסור במשהו, מכל מקום מדרבנן צריך שיהיה כפליים ממנו כדי שיהיה רוב הניכר. וכתב בפרי מגדים (פתיחה שער התערובות ח"א פ"א ד"ה והנה יבש ביבש שבאיסורים דרבנן גם המנחת יעקב מודה שאין צריך שיהיה בהיתר כפלים מן האיסור, ואף באיסור דאורייתא אין לגעור במי שמקל במשהו יותר כדעת הפרי חדש. וע"ע בפתחי תשובה (שם סק"א ובדרכי תשובה (ס"ק כב שהאריכו בזה.