אם חייב לשלח האם כשאין צריך לבנים, ובגדרי מצות שילוח הקן
בחות יאיר (שו"ת, סי' סז) נשאל, אם נקרא קן ציפור לפני איש בשדה, אם מחויב על כל פנים להתעכב שם ולשלוח את האם או רשאי לילך לדרכו מפני שלא אמרה התורה 'שלח תשלח' רק אם הוא רוצה ליקח את הבנים [הספק הוא, אם מצות שילוח הקן היא 'מצוה חיובית' המחייבת כל אדם הפוגש ציפור המקננת על אפרוחים או ביצים לשלח את האם, בין אם הוא רוצה את הבנים לעצמו ובין שאינו רוצה בהם, וכעין מצות השבת אבידה, שאין אדם מחויב למצוא אבידות, אבל אם נקרתה לפני אדם אבידה מחויב להיטפל בה ולהשיבה לבעליה, כך גם כאן, אין אדם מחויב לחזר אחר קן, אבל אם נקרא לפניו קן מחויב לשלח האם. או שמצות שילוח הקן היא רק 'מצוה קיומית', כלומר, אין חובה לשלח את האם אלא אם ברצונו של האדם לקחת את האפרוחים או את הביצים לעצמו, אסרה עליו התורה לקחת את האם ומחויב לשלחה, ואחר כך יקח את הביצים והאפרוחים לעצמו. ולפי זה מצות שילוח הקן דומה למצות שחיטה, שהתורה לא חייבה את האדם לשחוט בהמה, רק שאם ירצה לאכול בשר עליו לשחוט תחילה את הבהמה כדין, וכמו כן לפי סברא זו גם בשילוח הקן לא חייבה התורה לשלח את האם אלא אם כן רוצה את הבנים (ע"פ ערוך השולחן יו"ד סי' רצב ס"א)].
