אילנות בחצר בית הכנסת
במהרש"ם (שו"ת ח"א סי' קכז) נשאל אם אסור ליטע אילנות לפני בית הכנסת, ועכ"פ אם כבר נטעו קודם שנבנה הביהכ"נ ואחר כך בנוהו אם צריך לעקור ולקצוץ האילנות.
בתשובתו כתב שביאר בתשובה אחרת שמותר ליטוע אילנות בסמוך לבית הכנסת, ואף לדעת האוסרים לטעת מלכתחילה, מודים הם שאם היו נטועים מקודם מותר לקיימם, שהרי בכל מקום שכתוב בתורה 'לא תעשה כן' אין העשוי מקודם בכלל האיסור והאיסור הוא רק לעשות לכתחילה.
ויסוד זה מבואר בשער אפרים (שו"ת סי' סז), שנשאל מאנשי ק"ק בודון שקיבלו עליהם לר"מ ולמורה צדק לחכם אחד ממרחקים, ועזב את ארצו ומולדתו אשר ישב שם בכבוד גדול ובא לעירם, והצליח דרכו אשר לא ישב פה חדש ימים עד אשר הקרה ה' לפניו בת זוג לבנו, יתומה אחת בת טובים, ונשאה כדת משה וישראל. וישב הרב שם זמן רב, ואחר זמן רב קמו מחדש קצת אנשים ומערערים על מנהיגי הקהילה ואומרים שהם עוברים על החרם, כי בשנת תט"ו לפ"ק היה שם הרב מהרא"ש פייבש, ונתנו לו כח כדי לתקן תקנות, והוציאו כתב אחד שגזר שלא יקבלו לרב מי שיש לו שום צד קורבה בתוך הקהילה, והסכימו עמו שאר הרבנים, ועבור זה רוצים שהקהל יתנו קנס על שמעלו בחרם וגם יעבירו את הרב מגדולתו. וכתב השער אפרים שכיון שנעשה רב לפני שנתחתן בקורבת משפחה עם בני העיר, אין הדבר בכלל החרם. והביא ראיה לזה גם ממה שאמרו בסוגייתנו, שאף על פי שנאמר (דברים יג יח) 'לא ידבק בידך מאומה מן החרם' ואסור להנות מעבודה זרה, אם באה היא בגבולו, כגון שהמרחץ נבנה קודם שהכניסו לתוכו את הפסל של ע"ז, מותר לרחוץ בו. ואף בענין זה, כיון שכבר היה רב לפני שנתחתן עם בני העיר, מותר לו להישאר על רבנותו.
ועל פי זה כתב המהרש"ם שהוא הדין לענין האילנות, שגם לדעת הסוברים לאסור לנטוע אילנות בסמוך לבית כנסת, ולמדו כן מהפסוק (דברים טז כא) 'לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה'', והאילן שניטע קודם שבא בית הכנסת בגבולו אינו בכלל איסור 'לא תטע'.
ומכל מקום כתב שבמקום שהגויים נוהגים בזה בבתי תפלותיהם ליטע אילנות על ידם, יש בו משום 'בחקותיהם לא תלכו' (ויקרא יח ג), ולזה אין מועיל מה שהאילנות נטועים מקודם. ומ"מ אם אין האילנות נטועים כפי שנוטעים בבתי תפלותיהם, אלא שינו באיזה שינוי, יש להקל.
