אכילה מרובה קודם תענית

בגמ': קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי צום שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר (נדרים סג, ב).

באליהו רבה (סי' תקסג סק"א) כתב, מצאתי שלא יאכל בלילה יותר מהרגיל שלו, מפני שאז לא יועיל לו התענית, שהרי אותו מותרות שאוכל ישמור לו בגופו ליום תעניתו, ונמצא שלא התענה כלל. ובספר אלף המגן על המטה אפרים (סי' תרב סק"ו) העתיק דבריו. ובכף החיים (או"ח סי' תקמט ס"ק יא) הביא כן בשם עוד מחברים, ומ"מ סיים עלה, ונראה שבאדם כחוש יש להקל לאכול יותר כדי שלא יזיק לו התענית. 

בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' מח) נשאל מאדם שהתענית קשה עליו ונהג לאכול בלילה שלפני התענית סעודה רוויה כדי להקל על עצמו ענוי יום התענית במידת מה, וכעת הוגד לו כי אסור לאכול לפני התענית סעודה גדולה מהרגיל, ורצונו לדעת אם יש ממש בשמועה זו.

בתשובתו הביא את דברי הפוסקים הנ"ל, והעיר ממה שאמרו בסוגיין, אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי צום שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר ע"כ. ובפרש"י שם (ד"ה אלא) כתב עד אותו לילה שיצום למחר ואותה הלילה מותר לאכול בשר עכ"ל. מבואר להדיא כי גם בני אדם שלא היו רגילין לאכול בשר בשאר לילות נהגו לאכול בשר בלילה שלפני הצום, ולא חששו שהמותרות תהינה שמורות ליום תעניתו, אדרבה מסתבר שזה היתה כוונתם להקל מעליהם עול התענית. והביא הבצל החכמה שכן הוא מפורש בהגהות הרש"ש (שם) שכתב שדרכם היה בלילה שקודם התענית להרבות בסעודה, ולאכול בשר כדי שיקל עליהם התענית. וציין לפסקי הרא"ש (פרק יוה"כ סי' כ"ב). והוא מוכרח לפרש"י וכמש"כ. ואף שהר"ן (שם) מפרש את המשנה שאינו אסור אלא עד לילי צום, היינו בצום יוה"כ שיש מצוה להרבות בסעודה ערב יום הכיפורים. וכוונת המשנה להתיר לאכול בשר רק בסעודת ערב יוה"כ. וכ"כ גם בחי' המאירי (שם ד"ה אמר קונם). וא"כ אין ללמוד משם לשאר צומות. מ"מ אין ראיה מדבריהם שחולקים על רש"י בעיקר דין הנ"ל שרשאי לאכול יותר מהרגלו בלילה שלפני התענית. על כן מי שהתענית קשה לו באמת, בודאי שיכול לסמוך על דברי רש"י והרא"ש הנ"ל, לאכול בלילה שלפני הצום יותר מהרגלו.