אכילת אפרוחים שלא צמחו כנפיהם

כתב בשלחן ערוך (יו"ד סי' טו ס"א), שאפרוח שלא יצא לאויר העולם אסור באכילה, ומשיצא לאויר העולם מותר באכילה מיד. וטעם האיסור קודם שיצא לאויר העולם מבואר בגמרא (ביצה ו:) שהוא משום שקודם שיצאו האפרוחים לאויר הם בכלל 'כל השרץ השורץ על הארץ' (ויקרא יא מא).
וכתב הש"ך (סק"ב) בשם הגהות אשר"י (ביצה פ"א סי' ו) שהביא בשם האור זרוע (ח"א סי' תלד), שגם אחרי שיצאו האפרוחים לאויר העולם אסור לאכלם כל זמן שלא גדלו כנפיהם דהיינו הנוצה הגדולה שעל גופם שיש לה קנים, משום דבר שקץ, וכל העופות שלא גדלו כנפיהם אסר רבינו יואל משום שקץ.
והט"ז (סק"א) ביאר שרבינו יואל פוסק כרבי אליעזר בן יעקב (ביצה שם) שהאפרוחים אסורים משום 'שרץ השורץ על הארץ' עד שנפתחו עיניהם, ושיעור זה של פתיחת העינים הנזכר בדברי ראב"י הוא אותו שיעור של צמיחת הנוצה הנזכר בדברי רבינו יואל. ועל פי זה כתב שכיון שהשלחן ערוך פסק כחכמים החולקים על ראב"י ואוסרים רק עד שיצא האפרוח לאויר העולם, אין צריך לחשוש לדברי רבינו יואל, ומותר לאכול אפרוחים גם קודם שצמחו כנפיהם. אך במחצית השקל הביא בשם האחרונים שביארו דברי רבינו יואל באופן אחר, שאינו אוסר משום 'השרץ השורץ על הארץ' אלא משום 'שקץ הוא לכם' (ויקרא יא כ-כג), וכמבואר בירושלמי (ביצה פ"א ה"א), ומה שהתירו חכמים אפרוח מיד כשיצא לאויר העולם מדובר כשיצא עם כנפיו ואין בו איסור שקץ, ולכן מיד כשיצא לאויר העולם ואין בו איסור שרץ הרי הוא מותר באכילה.
ובספר יהושע (שו"ת, סי' מו) נשאל אם צריך שיגדלו כל נוצות האפרוח כדי שיהיה מותר. וכתב שהדבר פשוט שצריך שיגדלו כל הנוצות כמבואר בכל דברי האחרונים, ואין להקל במקום שהכל מחמירים. וכתב שלכאורה מוכח מסוגייתנו שאין בהם איסור, שכן בגמרא דנו מאימתי בני יונה כשרים לקרבן, ואמרו שהשיעור הוא משיעלעו דם, דהיינו שיכנס הדם בבשרם. ולכאורה אם אסורים אפילו להדיוט משום שקץ, מה הסתפקו בגמרא אם אסורים לגבוה, והרי פשוט שכל האסור להדיוט אסור לגבוה [מדין 'ממשקה ישראל למנחה' (יחזקאל מה טו, מנחות ה.)]. ואם כן מוכח לכאורה שמשיצאו האפרוחים לאויר העולם הרי הם מותרים להדיוט. אך כתב שיש לדחות הראיה, ולומר ששיעור שיעלעו דם הוא מאוחר לצמיחת הכנפים, ועל זמן זה שבו כבר צמחו הכנפים ועוד לא נכנס הדם בבשרם הוא שדנו בגמרא שהם אסורים לגבוה אף על פי שמותרים להדיוט.
ובדעת תורה למהרש"ם (יו"ד שם סק"ד) הביא הראיה בשם ספר יהושע בדרך אחר [וזה ביאור דברי הספר יהושע בהמשך דבריו שציין לרש"י], שיש להביא ראיה מסוגייתנו להיפך, שאפרוחים בלי נוצות אסורים באכילה. שכן רש"י (ד"ה מאימתי) ביאר מה שהיה פשוט לגמרא בשאלתה מאימתי בני יונה כשרים, ומשמע שפשוט שאינם כשרים מלידתם, וכתב רש"י שביום שנולדו מאוסים הם. ומבואר שאפרוחים קטנים מאוד הם מאוסים, והוא כמו שביארו האחרונים בדברי רבינו יואל, שאסורים באכילה משום שקץ. אך כתב המהרש"ם שאין זו ראיה מוכרחת, שהרי רק לגבוה אסורים הם מטעם זה, ואפשר שלהדיוט מותרים.