אכילת דגים בשבת

החיד"א בספרו דברים אחדים (דרוש יא ד"ה ובזה אפשר דרך) הביא בשם הגהת בית הלל (יו"ד סי' ריח), שהוכיח שאכילת דגים בשבת הוא מצוה מדאורייתא, ולכן צריך להוציא עד שליש מנכסיו כדי לקנות דגים לשבת, ככל מצוה מדאורייתא. אולם בשו"ע הרב (או"ח סי' רמב קו"א הערה ד) תמה על כך, האיך הרמב"ם והשולחן ערוך השמיטו דין זה שהוא מן התורה. ועוד, שהרי לא כתוב בתורה לאכול דגים. ועוד, שהרי גם מדרבנן אין טעם על דרך הנגלה לאכול דווקא דגים. ולכן כתב, שאין חיוב לאכול דווקא דגים בשבת, ומה שמוזכר בגמרא (שבת קיח:) 'דגים' היינו למצוה מן המובחר, אך מי שאין ידו משגת לקנות דגים, הרי הוא פטור.
ולכן כתב בחבלים בנעימים (שו"ת, ח"ב סי' ח), שאם יש לו ליתן צדקה בערב שבת ומחמת כן יחסר לו מעות לקנות דגים, אך ישאר לו מעות לבשר, בודאי שיתן הצדקה ולא יקנה את הדגים, משום שאין מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן באכילת דגים דווקא, אלא כל שהוא לעונג שבת הוא מצוה, ויכול לאכול בשר לעונג שבת.
אולם מנהג ישראל לאכול דגים בשבת, וכתב במשנה ברורה (סי' רמב סק"ב), שטוב שיאכל דגים בכל סעודה מהשלוש סעודות בשבת. טעמים רבים מצאנו בביאור מנהג זה.
בספר חשבה לטובה (ענייני שבת ד"ה הרבי מקאצק) כתב בשם האדמו"ר מקוצק, שהטעם שאוכלים דגים בשבת, הוא משום שבשאר הבעלי חיים מקיימים מצוות כשחיטה ומליחה וניקור, אולם בדגים אין שחיטה, וכמבואר בסוגייתנו שדגים ניתרים על ידי אסיפתם, ואינם טעונים שחיטה, לפיכך אוכלים אותם בשבת, כדי לקיים בהם מצוה זו של עונג שבת [ובקדושת לוי (וירא יח ה ח) ביאר, שאברהם נתן למלאכים דווקא בשר ולא דגים, לפי שרצה לזרזם במצוות, ובבשר יש הרבה מצוות שחיטה ומליחה וניקור, ואילו בדגים אין שום מצוה].
והוסיף טעם מעצמו, לפי שהדגים הם מתחת המים ואינם רואים את העולם החיצוני, וכמו כן יום השבת הוא יום מיוחד מעין עולם הבא, ואינו שייך לעולם הזה עולם החיצון.
בספר דברי צדיקים (מנהגים, אות ב סי' יא) כתב, שמכיון ש'ד"ג' עולה למנין שבע, לכך אוכלים אותו בשבת שהוא היום השביעי [והוסיף, שגם 'בש"ר' ו'יי"ן', כל אחד עולה למנין שבע בגימטריא קטנה, לפיכך אוכלים מהם בשבת]. ועוד כתב (אות ד סי' א), לפי שלכל הברואים יש שורש בעולמות העליונים, ולדגים יש שורש בעולם מעולם קדוש וגבוה מאוד, וגם כל הצדיקים מגולגלים בדגים, לפיכך אוכלים דגים בשבת כדי לתקן את הנשמות המגולגלות בהם. ועוד כתב בשם הבני יששכר (מאמר השבתות מאמר א אות יא), לפי שנאמרה ברכה בשלושה דברים בשלושה ימים רצופים, ברכה לדגים ביום חמישי, ברכה לאדם ביום שישי, וברכה לשבת ביום השביעי, וכשאוכל הדגים בשבת לכבוד השבת יתברך בשלוש הברכות.
התורת חיים (עירובין יט. ד"ה ונראה) כתב, שמכיון שהשבת יש בה רמז לעולם הבא, לכך חייב לעשות בשבת דברים שהם מעין יום שכולו שבת 'עולם הבא', וכשם שבעולם הבא יש תענוג לויתן ושור הבר, כן חייב אדם לאכול דגים ובשר בשבת. והו"ד בביאור הלכה (סי' רמב ד"ה זכר).
בספר דברי תורה (מהדורא תליתאי אות ט) כתב, שזקינו הרב מדינוב היה נוהג לאכול מהדגים בשחרית בשבת בעת הקידוש קודם נטילת ידים, משום שאם ימתין ויאכלם בסעודה נמצא שאינו מברך עליהם, ועתה קודם הסעודה יברך עליהם שהכל. אולם כתב שאין לנהוג כן, אלא יאכל אותם בתוך הסעודה בלא ברכת שהכל, ואין בזה כל כך הקפדה, לפי שידוע מהאריז"ל שנשמת הצדיקים שצריכים תיקון מגולגל בדגים, ולכך אינם צריכים תיקון גדול כל כך שיברכו עליהם ברכה מיוחדת, ודי במה שאוכלם עם כוונתו לכבוד ועונג שבת כדי לתקן את הנשמה הגדולה המגולגלת בדג, ואינם צריכים תיקון גדול מכך על ידי ברכה בפני עצמה, ויצאו בברכת המוציא לחם מן הארץ שבתחילת הסעודה.