אם חייב לעקור מביתו לעיר אחרת כדי לקיים מצוה

כתב הרמ"א (או"ח סי' תרנו ס"א), שמי שאין לו אתרוג או שאר מצוה שזמנה עובר, ואם לא יקיימנה עכשיו לא יוכל לקיימה אחר כך, יש לו להוציא עליה ממון כדי לקיימה [וצריך ליתן עישור נכסיו על כך (משנ"ב סק"ח)], אבל אינו צריך לבזבז עליה הון רב, וכמו שאמרו (כתובות נ.), המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, וזה אמרו אפילו במצוה עוברת. ודווקא מצות עשה, אבל לא תעשה יתן כל ממונו קודם שיעבור, כדי להנצל מן האיסור.

ובחיי אדם (ח"א כלל סח סי"ט) הביא הלכה זו, והסתפק בדינו של אדם שצריך לקיים מצוה עוברת, ואינו יכול לקיימה בעיר זו אלא רק אם יעקור מביתו וילך לעיר אחרת, אם טורח העקירה הוא בכלל מה שחייבתו התורה כדי לקיים את המצוה, וכממון שצריך לבזבז עד חומש, או שמא טורח זה הוא כבזבוז יותר מחומש שלא חייבתו התורה בכך. והעלה בצריך עיון.

ובנשמת אדם (סק"ג) כתב, שמסברא נראה שאין אדם חייב לעקור מביתו וללכת לעיר אחרת לקיים המצוה, אפילו במצוה דאורייתא ואפילו כשהיא עוברת כגון תקיעת שופר ונטילת לולב. והביא ראיה מהמבואר בגמרא (ר"ה לד:) ונפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' תקצה ס"א), שמי שאינו בקי בתקיעות ולא בסדר תפילת מוסף, ויש לפניו שתי עיירות באחת בקיאים בתקיעות ולא בתפילת מוסף ובאחת בקיאים בתפילת מוסף ולא בתקיעות, הולך למקום שבקיאים בתקיעות. ואם נאמר שחייב אדם לעקור מעיר לעיר כדי לקיים מצות עשה עוברת, קשה איך ימצא שתהיה עיר שבה מתפללים תפילת מוסף ואין תוקעים בשופר, והרי בסמוך לעיר זו ודאי יש עיר אחרת שבה יודעים לתקוע, ואם כן כל בני אותה עיר חייבים ללכת לעיר הבקיאה בתקיעות ולקיים מצות שמיעת קול שופר. ומוכח שאין חייבים לעקור לעיר אחרת כדי לקיים מצות עשה אפילו כשהיא מצוה עוברת.

אך שוב צידד בנשמת אדם, שאם העיר שבה יכול לקיים את המצוה אינה רחוקה מאוד, ויכול ללכת אליה ולשוב לעירו באותו יום, חייב הוא ללכת אליה. והביא מדברי המגן אברהם (סי' קסג סק"א) שכתב שמדברי הירושלמי (ברכות פ"ח ה"ב) משמע שהיושב בביתו וצריך ליטול ידיו לסעודה ואין לו מים, חייב לילך עד ד' מיל כדי למצוא מים ולקיים תקנת חכמים שתיקנו נטילת ידים.

ומכל מקום כתב בנשמת אדם, שמי שיש לו אשה או בנים בודאי אינו צריך לעקור מביתו ביום טוב וללכת לעיר אחרת לקיים מצוה עוברת, שהרי מצות שמחה ביום טוב היא גם כן מצות עשה מן התורה, ואשה בעלה משמחה. קידושין (לד:) רמב"ם (חגיגה פ"א ה"א).