אם יש חיוב 'בל תלין' לפועל שסיים עבודתו בערב שבת
במשכנות הרועים (שו"ת, סי' יט) נשאל, אם פועל שסיים עבודתו ביום שישי, אם יש חיוב למעבידו ליתן לו שכר פעולתו בערב שבת, משום מצות עשה של 'ביומו תתן שכרו' (דברים כד טו) ואיסור לאו של 'בל תלין', או שמא כיון שאיסורים אלו אינם חלים אלא בשעת השקיעה ואז כבר נכנסת שבת והוא מנוע מלשלם, יש לפוטרו. וכן נסתפק בזה המהרא"ל צינץ בספרו מעיני החכמה (ב"מ קי: ד"ה במשנה). והשיב במשכנות הרועים, שאכן מן הדין הרי פטור לשלם מבעוד יום כיון שהתורה נתנה לו זמן לשלם עד צאת הכוכבים, וכן בצאת הכוכבים הרי הוא פטור כיון שאינו יכול לשלם מחמת איסור שבת.
וכן בספר החינוך (מצוה תקפח) כתב, השוכר פועל בערב שבת ונדחה מלפרוע השכר בשביל שבת, יש לדון בזה שאינו עובר עוד בשל תורה הואיל ואדחי אדחי, אבל חייב מדבריהם [שלא לדחותו עוד בימי החול] משום אל תאמר לרעך לך ושוב [וראה בשדי חמד (פאת השדה מערכה ב סי' כו) שאין כוונת החינוך לפוטרו מחמת שהפועל עבד אצלו עד שבת ממש, ואז זמן התשלום הוא במשך הלילה ואינו יכול לשלם לו, שהרי כתבו הטור והרמ"א (חו"מ סי' שלא ס"א) שבערב שבת אין הפועל מחויב לעשות מלאכה עד סוף היום, אלא יש לו להקדים את עצמו לביתו להכין צורכי שבת, ואם כן זמן התשלום הוא במשך היום, אלא כוונתו לפוטרו מחמת שבשעה שהחיוב חל, הרי כבר נכנסה שבת וכמו שכתב המשכנות הרועים, אך עיין במעיני החכמה (שם)].
ובשבט הלוי (שו"ת, ח"ז סי' רלא) כתב, שאף אם נאמר [כמו שנראה להלכה], שחיוב בל תלין חל מיד בתחילת השקיעה, מכל מקום הנוהגים כפסק הגאונים ששבת נכנסת מיד בתחילת השקיעה, הרי יש להם להפסיק ממלאכה מעט לפני השקיעה מדין תוספת שבת, ואם כן לא חל עדיין החיוב משום בל תלין.
אבל למעשה כתב המשכנות הרועים (שם) שראוי להחמיר בזה ולהקדים את התשלום לפועל מבעוד יום, כיון שהזוהר (רעיא מהימנא קדושים פה.) הפליג בעונשו של מי שאינו נזהר באיסור בל תלין, ובכף החיים (או"ח סי' רלב ס"ק יב) הביא שהאר"י נהג שלא להתפלל מנחה עד שהיה פורע שכר שכיר, וכאשר לא היה בידו מעות לפרוע [אף על פי שמן הדין פטור (שו"ע חו"מ סי' שלט ס"י)], היה מתעכב מלהתפלל עד שהיה לוקח בהלואה ופורע ואח"כ מתפלל, והיה אומר איך אתפלל לפני השי"ת ובאה לידי מצוה גדולה כזאת ולא קיימתיה. ולכך יש לעשות לפנים משורת הדין בעניינים אלו.
בנפש חיה (ב"מ קי: ד"ה שכיר) דימה נידון זה למה שכתב הרא"ש בתשובה (כלל ח סי' טז), לענין אחד שנשבע לפרוע חובו בז' ניסן ואירע ז' ניסן לחול בשבת, וכתב הרא"ש שצריך לפרוע קודם שבת כדי שלא יעבור על שבועתו, שאומרים שכוונתו היתה שהחוב יהיה פרוע בז' ניסן ולא שיפרעהו דווקא באותו יום. וכתב הנפש חיה שיש להוכיח מהרא"ש, שאף שבשעת חיוב חלות השבועה הוא אנוס, עם כל זה היות שיכול לסלק את האונס על ידי שישלם מקודם, חייב לעשות כן, וכמו כן אין כוונת התורה דווקא שישלם לשכיר יום בלילה אלא שלא יעבור הלילה בלא תשלומין, ואם כן צריך לשלם מקודם בכדי שלא יעבור על איסור 'בל תלין', והוסיף שאף שבכמה דברים חמורה שבועה מאיסור 'בל תלין' מכל מקום לענין זה יש לדמותם.
ובזבח השלמים (פרשת כי תצא, הו"ד בשדי חמד שם) כתב, שידוע מהאר"י שהפסוק 'ביומו תתן שכרו' הוא ראשי תיבות שבת, ונאמרו בזה פירושים רבים על דרך הסוד, וכתב בזבח השלמים שנראה לו הכוונה על שכיר שסיים שכירותו ביום שישי, שהיה מקום לומר שפטורים מליתן לו שכרו בערב שבת, לזה רמזה התורה 'ביומו תתן שכרו', שכאשר בא יום השבת לקראתך הקדם ופרע לו כדי שיתענג ביום שבת קודש ויברכך, ואף שעל איסור 'בל תלין' אכן אינו עובר, מכל מקום על מצות עשה של 'ביומו תתן שכרו' עובר.
וכן כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד (פ"ט ס"ב), שבערב שבת שהמנהג לפסוק מעט זמן קודם שקיעת החמה, יש לו למהר ולפרוע קודם שקיעה אם תבעו ויש לו מעות, ומקיים בזה מצות עשה של 'ביומו תתן שכרו'.
