אמירת 'והשיאנו' ו'חגים וזמנים לששון' ביום הכפורים

בגמרא מבואר שהאיל שהיה הכהן הגדול מקריב ביום הכפורים לכפרתו היה טעון נסכים, ולמדו כן ממה שנאמר בענין הנסכים (במדבר כט לט) 'במועדיכם', ומכאן למדנו שכל דבר הבא במועדים טעון נסכים, וביאר רש"י (ד"ה מבמועדיכם) שאף אילו של אהרן הוא בא במועד, ביום הכפורים. ומשמע בסוגייתנו שיום הכפורים נקרא מועד, והראשונים דנו אם ראש השנה ויום הכפורים הם בכלל המועדים ונקראים מועד אם לאו. הטור (או"ח סי' תקפב) הביא שרבינו יצחק הנהיג בגרמיש"א שלא לומר 'והשיאנו' בראש השנה ויום הכפורים, לפי שאומרים בו 'את ברכת מועדיך', ולשון 'ברכת מועדיך' אינו שייך אלא בשלש רגלים.

שנאמר (דברים טז טז) 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך' וסמוך לו (פסוק יז) 'איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך'. וכ"כ רב שאלתיאל שברכת מועד זה קרבן חגיגה, שכתוב 'כברכת ה' אלהיך' וזה אינו כי אם ג' פעמים בשנה. ומבואר ש'ברכת ה'' שבמועדים היא בשלוש רגלים דווקא.

אבל רבינו יצחק בר יהודה הנהיג במגנצ"א לאומרו בראש השנה ויום הכפורים, וכן אמר בשם רבינו אליעזר הגדול, וגם רבינו משולם שאל את פי ראש הישיבה בירושלים והשיב שאומרים אותו. וכן הביא הטור (שם) בשם רב שר שלום גאון שהיו אומרים בראש השנה בשתי הישיבות בין בתפילה ובין בקידוש 'חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה', שהרי בפרשת המועדות כתוב 'אלה מועדי ה'' בתחילת הפרשה (ויקרא כג ד), ובסוף הפרשה (פסוק מד) נאמר 'וידבר משה את מועדי ה'', ובתוך פרשה זו נאמרו גם פרשיות ראש השנה ויום הכפורים, הרי שכולם נקראים מועדי ה' מקראי קודש.

ומבואר שלדעת רבינו יצחק בר יהודה ורבינו אליעזר הגדול ורבינו משולם ורב שר שלום גאון, ראש השנה ויום הכפורים נקראים מועד, ולכן לדעתם אומרים בהם 'והשיאנו את ברכת מועדיך' ו'ותתן לנו חגים וזמנים לששון'. ובדברי הגאונים והראשונים הסוברים שאין לאמרם, מבואר בטור שהוא משום ש'ברכת מועדיך' אינו עולה אלא על ברכת שלש רגלים, והב"ח (שם סי"ב) כתב, שאף אלו האומרים 'והשיאנו' מ"מ המנהג פשוט בכל המקומות שלא לומר 'מועדים לשמחה' וכו', משום ש'והשיאנו' אף על פי שעיקרה נתקנה על ברכת מועדים עיי"ש, מכל מקום מאחר שגם ראש השנה ויום הכפורים קרואים 'מועדי ה'' ראוי הוא להתפלל אף בר"ה ויוהכ"פ, אבל ותתן לנו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה אין אומרים בשום מקום, שלשון זה משמעו שנתינת ראש השנה ויום הכפורים היא לשמחה ולששון כשאר חגים ומועדים וזמנים, וזה ודאי אינו, אלא לדון לברואי עולם ניתנו ולשוב בתשובה, לכך אין אומרים אותו בשום מקום, וסיים הב"ח מיהו מנהגינו שלא לומר גם והשיאנו. נמצא שאין הכרח בדבר שהסוברים שאין אומרים גם 'והשיאנו' שהם סוברים שימים אלו אינם נקראים כלל 'מועדים'. וע"ע במה שכתב בזה בעמק הלכה (שו"ת ח"ב סי' לט).

אך הלבוש (שם ס"ח) כתב, שהטעם שבראש השנה וביום כיפור אין אומרים 'מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון', הוא משום שראש השנה ויום כיפור אינם נקראים מועד, וביאר ש'מועד' הוא לשון 'ועד' ואסיפה, על שם שהיו ישראל מתוועדים במועדים ביחד במקום שבחר השם יתברך לשבתו, בשילה או בירושלים, ושמחים יחד בשלמי שמחה וחגיגה, וזה לא היה כי אם שלש פעמים בשנה כמו שכתוב בפירוש (שמות כג יז) 'שלש פעמים בשנה' וגו', ולא בראש השנה ולא ביום כיפור, וגם לא מצינו בתורה שנקראו ראש השנה ויום כיפור 'חגים'. וכתב שמטעם זה אין אומרים גם כן 'והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך'. וכעין זה מבואר בכל בו (סי' סד) שיש אומרים שאין לומר בראש השנה לא 'רגל' ולא 'מועד', לפי שלא מצינו בשום מקום שיהיה ראש השנה נקרא מועד, וגם הגאונים לא היו אומרים 'והשיאנו' מפני שאומרים בו 'ברכת מועדיך'.

ולפי דעה זו שראש השנה ויום הכפורים אינם נקראים מועד, קשה קושיית רב שר שלום גאון מהמבואר בפסוקים ש'אלה מועדי ה'' מוסב גם על ראש השנה ויום הכפורים [וכמבואר גם בסוגייתנו], ומוכח שאף הם נקראים 'מועד'. אמנם ביאור דבריהם הוא כמבואר במחזור ויטרי (סי' שכב), שכל שאינו משלושה רגלים אינו חשוב מועד לקרותו כך בעיקר השם, ואף על פי שגם ראש השנה ויום הכפורים כלולים הם בכלל המועדות שבתורה, מכל מקום אינם חשובים מועד גמור לקרותם בעיקר השם בשם מועד. ולכן אף על פי שבכלל דברי התורה על המועדים כלולים גם ראש השנה ויום הכפורים, מכל מקום סוברים ראשונים אלו שכיון שאינם נקראים מועד 'בעיקר השם', אין לקרותם בתפילה בשם מועד.