אסמכתא בקניית דבר שאין ידועה כמותו ובקניה בסכום שאינו ידוע

בגמרא, שאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי, בגיבוי הכסף שגבה משה מחצית השקל לאדנים אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות, נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר. אמר לו, משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה. וכתבו התוספות (ד"ה קוביוסטוס) בשם ר"ח, שפירוש קוביוסטוס הוא משחק בקוביא. והקשה הברוך טעם במרגניתא דר"ב (פרשת פקודי), שהרי אם עיכב משה את הכסף לעצמו אין הוא משחק בקוביא כי אם גנב, ולמה כינהו השר בשם קוביוסטוס.
עוד הביא דברי המדרש (שמו"ר פקודי נא), פתח ר' תנחומא בר אבא, 'איש אמונות רב ברכות' (משלי כח כ), אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידיו וכו', איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה, שנאמר (במדבר יב ז) 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', הוי 'איש אמונות רב ברכות', שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן. ודברי המדרש צריכים ביאור.
וביאר הדברים על פי מה שפסק בשו"ע (חו"מ סי' רכז סי"ט), שהקונה דבר בדמים, ומראה למוכר את ידו המלאה מעות ואומר לו מכור לי בדמים אלו, והמוכר אינו יודע כמה מעות יש ביד הקמוצה והסכים למכירה, לדעת השו"ע יש בו דין אונאה, ולדעת הרמ"א הרי זה ספק אם כוונתו היתה בדרך מכירה בכסף, ואם כן הרי זו אסמכתא כיון שסמך דעתו שיש שם די כסף ועל דעת כן הסכים לכך, אך אפשר שכוונתו לקנין חליפין שאינו נמכר תמורת שוויו האמיתי, וכיון שספק הוא אין מוציאים מעות מיד המוחזק. ומבואר בזה, שאם מתחייב אדם למכור תמורת מעות בדרך קנין כסף, ואינו יודע כמה כסף יקבל אם יותר מהשווי או פחות, ואף על פי כן הסכים להתחייב, הרי זו אסמכתא, ולכן אם היה ברור שהכוונה היא לקנין כסף לא היה הקנין חל כיון שאסמכתא אינה קונה.
והנה מבואר במדרש [לא נמצא לפנינו] שאמר הקב"ה למשה שיבנה משכן, ובני ישראל יביאו נדבה, אם יביאו כל הצורך מוטב ואם לאו יביא משלו. והתחייבות זו הוא כהתחייבות המוכר לתת דבר תמורת מעות שאינו יודע אם יגיעו לשוויו של הדבר הנמכר, שהרי לא היה משה יודע אם יקבל לבניית המשכן את כל שווי הקמתו מנדבות בני ישראל. וזהו מה ששאל השר אם סובר משה רבינו שאסמכתא קונה, ולכן חלה התחייבות זו של משה שאם יותירו בני ישראל בנדבתם יקבל הוא את המותר, ואם יפחתו יוסיף משלו, ומטעם זה לקח את מותר הכסף לעצמו. ואם הוא סובר שאסמכתא קונה, הרי יכול הוא להיות משחק בקוביא, שהרי הטעם שאסור לשחק בקוביא הוא משום שהיא אסמכתא ואסמכתא אינה קונה, אבל אם הוא סובר שאסמכתא קונה יכול הוא להיות משחק בקוביא. וזהו ששאל השר אם משה רבינו היה קוביוסטוס שהוא משחק בקוביא.
והשיב לו רבן יוחנן בן זכאי שלא כן היה, אלא גיזבר נאמן היה, וכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן וכמבואר במדרש, ואם כן לא היה צריך להוסיף משלו כלום גם אם היה חסר מנדבות בני ישראל, כיון שהיה הקב"ה שולח ברכה בנדבה והיתה מתרבה לפי הצורך. וכיון שלא היה צריך להוסיף משלו, גם אין בדין שיקבל לעצמו אם תותיר הנדבה, אלא שמנה של קודש כפול היה, ולעולם לא היתה כאן התחייבות של אסמכתא.
והפוסקים האריכו הרבה בפרטי דיני אסמכתא כשקונה במעות שאינם ידועים, וכשקונה דברים שאינם ידועים או שאין כמותם ידועה, במקום שיש שער לסוג מכירה כזה ובמקום שאין שער, ובמקום שאחד הצדדים יודע כמה יש ובמקום ששניהם אינם יודעים, ועיין בזה בפתחי חושן (גניבה והונאה פ"י סי"ד, טו, כז), ואכמ"ל.