בדיקת חמץ בשוכר בית מחבירו בי"ד ניסן
בפסחים (ד. בעו מרב נחמן מה דינו של המשכיר בית לחבירו בי"ד ניסן אחר זמן בדיקת חמץ, אם חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק, ומקשה הגמרא שישאלו את המשכיר ומתרצת הגמרא שהמשכיר אינו נמצא לפנינו. וכתב הר"ן (א: ד"ה גרסינן שאם המשכיר נמצא בעיר צריך לשאול אותו כי במקום שאפשר לברר אין סומכים על החזקה, ומסיק רב נחמן בר יצחק שחזקתו בדוק, וכדעתו פסקו הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ב הי"ז והשו"ע (או"ח סי' תלז ס"ב וגם כתב כדברי הר"ן שאם נמצא בעיר צריך לשואלו.
והנה בסוגייתנו נחלקו רב ושמואל ורבי יוחנן בדין הקונה בהמה מישראל אם צריך לחשוש שלא ביכרה והולד הראשון שתלד הוא בכור. רב סובר שהוא ודאי בכור, כיון שאם כבר ביכרה היה המוכר משתבח ומודיע שכבר ביכרה ויצאה מכלל הסכנה שבלידה הראשונה. ושמואל סובר שהוא ספק בכור, כיון שאפשר שהמוכר לא השתבח בכך כיון שהיה סבור שקונה אותה לצורך שחיטה ולא לצורך הולדת ולדות. ורבי יוחנן סובר שהוא ודאי חולין, כיון שאם לא ביכרה ודאי היה המוכר מודיע לקונה שלא ביכרה כדי שלא יכשל באיסור, וכדבריו פסק הרמב"ם (בכורות פ"ד ה"ט שאין הישראל שותק וגורם לו לאכול קדשים בחוץ.
וכתבו האחרונים (בן המחבר במנחת חנוך מצוה רצד אות ב, שי למורא בסוגייתנו ד"ה ר"י אומר, השואל בלחם שערים (סי' עד [ונראה שהוא בעל השי למורא] שלכאורה נראה שלדעת רבי יוחנן שהשו"ע (יו"ד סי' שטז ס"ו פסק כמותו [אמנם הרמ"א פסק כשמואל] אין צריך הקונה לשאול את המוכר אם ביכרה אם לאו, גם אם יכול לשאול אותו, שהרי דימו בסוגייתנו דין זה לדין אותו ואת בנו ששם אין צריך לשאול, וכן כתב רש"י (ד"ה אם לא הודיעו. ולכאורה לדעת רבי יוחנן גם במשכיר בית לחבירו בי"ד ניסן חזקה היא שהבית נבדק, ואין צריך לחזקה שדנו בה בפסחים מצד מה שמסתמא קיים המשכיר מצוות חכמים שציוו לבדוק, אלא חזקה אחרת יש לנו, שאם לא היה בדוק היה מודיע לקונה שצריך לבדוק כדי שלא יכשל באיסור, שהרי הן המשכיר והן השוכר חייבים בבדיקה (מג"א שם סק"ב-ג.
ומתוך כך ביאר בשי למורא את דעת הרי"ף שהשמיט אותה סוגיא בפסחים, וביאר שטעמו הוא משום שנקט שלדעת רבי יוחנן שפסק כמותו אין צריך לכל המשא ומתן שם, והשוכר יכול לסמוך על החזקה שאם לא היה בדוק היה המשכיר מודיע לו כדי להצילו ממכשול, ורק אם מאיזה טעם לא היה המשכיר יכול להודיעו בשעה שהשכיר לו, צריך לשאול אותו אם בדק.
אך בלחם שערים (שם דחה דמיון זה בכמה חילוקים, ואחד מהם הוא שספק הגמרא בפסחים הוא אם יש לחשוש שהמשכיר אינו בקיא בהלכות ולכן לא בדק בעצמו, ואם אינו בקיא הרי גם לא יודיע לשוכר שצריך לבדוק. ועיין עוד במה שכתב בשמן רוקח (בסוגייתנו ד"ה מצינו לוקח שאין סומכים על כך שהמוכר יודיע לקונה אלא במקום שקרוב לודאי שהקונה יעשה איסור אם לא יודיע לו [והוכיח כן מהירושלמי בכורות, שנודע אח"כ למזוייף], ועל פי זה כתב שכיון שהחשש שהשוכר יעבור איסור אחרי שיבטל אינו קרוב לודאי, אין סומכים בזה על החזקה שהמשכיר יודיע לשוכר שלא בדק.
